תודעה חיה

בעיות אפיסטימולוגיות בחקר התודעה

נתקלתי במאמר של הפילוסוף פרד דרצקה, שמדבר על אפיסטימולוגיה של אמונות. הכוונה לא ל”אמונות” בהקשר דתי כלשהו, אלא “האמנות” לגבי דברים שונים. למשל אם אני חושב שהסוללה בטלפון שלי הולכת להגמר עוד מעט, אפשר לומר שאני “מאמין” שהיא הולכת להגמר. האמנות נבדלות מידיעות בכך שהן יכולות להיות שגויות. ידיעה היא אם כך האמנה מוצדקת.
אני אפרט קצת את רעיון המאמר של דרצקה ואקשר אותו לבעיה של התודעה. הנקודה החשובה, שאותה אני אבהיר עוד מעט, היא שאם אני לא יכול לרכוש האמנות מסוימות על התודעה, אני גם לא יכול לדעת מהי (אין לי האמנה להצדיק). מדעי הטבע בדיוק נמצאים בעמדה בה אין להם יכולת זו.

מה צפרדע יכולה לדעת?

נתחיל בדוגמא מטפורית קצת. נגיד שמד מהירות ברכב “מאמין” שהמהירות היא 100 קמ”ש ברגע נתון. אני יכול “לעבוד עליו” על ידי כך שאוריד את הגלגלים וארים את הרכב באויר. המהירות תהיה אפס, אך מד המהירות עדיין “יאמין” שהמהירות היא 100 קמ”ש. כמובן שאני לא מתכוון שלמד מהירות יש באמת האמנות, זאת רק מטפורה שימושית. מה שדרצקה אומר הוא שלא באמת עבדנו על אף אחד (חוץ מעצמנו אולי) כי מד מהירות לא יכול להאמין במהירות של הרכב, הוא מכיר רק את המהירות של המנוע למשל. אנחנו כבר הסקנו מהמהירות הזו למהירות הרכב וסימנו ספרות מתאימות על מד המהירות.
זאת דוגמא שמראה שמד מהירות לא יכול ליצור האמנות על מהירות הרכב כי אין לו פשוט שום אינפורמציה על העולם החיצוני מעבר למנוע.

דוגמא יותר חיה היא צפרדע. העין של הצפרדעים בנויה כך שהיא קולטת נקודות שחורות שעוברות מעליה ונותנת פקודה לשלוף את הלשון ולתפוס אותן (כך היא תופסת זבובים). אם נעבוד על הצפרדע ונראה לה נקודה שחורה של צל, היא עדיין תשלוף את הלשון ותנסה לתפוס אותה. האם גרמנו להאמין לצפרדע שזה היה זבוב? גם כאן התשובה של דרצקה שלילית. צפרדע לא יודעת מה זה זבוב. היא למדה שכשיש נקודה שחורה כדאי להוציא את הלשון כי יש הסתברות מסוימת לקבל תגמול של אוכל על כך. אין לצפרדע אפשרות

 לרכוש האמנות לגבי זבובים, כי אין לה דרך להבדיל בין זבוב לכל דבר שדומה לו בצורה וצבע. ההאמנות שלה הן על “נקודות שחורות מעל העיניים”.

המסקנה מהדוגמאות היא שאי אפשר להאמין במשהו שאתה לא יכול לדעת, משהו שאין לך דרך להכיר בכלל. שוב הכוונה לא לאיזו אמונה עיוורת אלא האמנה רציונלית, דעה שאם תהיה מוצדקת תוביל לידע.

מצפרדעים לאנשים

בואו נדבר עכשיו על בני אדם. הדוגמא של דרצקה היא מישהו שלומד מה זה צבע כחול בחושך. נגיד אני נותן לו דברים שונים וכשהדבר הזה פרוותי אני אומר לו שזה כחול. מה שחשוב הוא שכל הדברים הפרוותיים שאני נותן לו באמת כחולים, וכל שאר הדברים באמת אינם כחולים. אותו אדם שלומד לראשונה מה זה “כחול” עכשיו חושב שהוא למד. מה שהוא למד בפועל הוא מה זה “פרוותי”, אבל את זה הוא לא יודע. אם אני עכשיו אעשה לו מבחן ואתן לו שוב את כל אותם הדברים שנתתי מקודם על מנת שיבחין בין כחולים ללא כחולים, הוא יבצע אותו נכון. זה למרות שאין לו מושג מה זה באמת כחול. הוא יבדיל על סמך קריטריון לא נכון.

האדם המסכן הזה חושב שהוא מאמין שדברים מסויימים כחולים. אבל בגלל הידיעה השגויה שלו של משמעות המילה “כחול” מה שהוא באמת מאמין הוא שהדברים האלה “פרוותיים”. בגלל החושך אין לו שום אינפורמציה על הצבע, אין הוא יכול להבדיל בין כחול לאדום, אין לו שום דרך לדעת מה זה באמת כחול מעבר לקורלציה מלאכותית שיצרתי (שכל הכחולים הם פרוותיים). כמובן שאם פתאום אתן לו משהו כחול שלא פרוותי הוא לא יידע להגיד שזה כחול. תכונת ה”כחלות” לגמרי מחוץ לגבולות האפיסטימולוגיה שלו. כל זה למרות שהוא כרגע מצליח להבדיל היטב בין כחולים ללא כחולים על פי הפרוותיות של דברים.

גם הדוגמא הזו כמו הדוגמאות הקודמות מראה שאי אפשר לדעת/להאמין במשהו שאין לך דרך לקבל עליו אינפורמציה. אתה אולי חושב שאתה יודע/מאמין בדבר, אבל אם אין לך דרך לדעת אותו אז אתה משלה את עצמך ולא מבין על מה אתה מדבר. בדיוק כמו האיש שלנו שחושב כי הוא יודע מה זה כחול. הוא אפילו מקבל פידבק חיובי מהמבחן שעשינו לו. אבל האמת היא שאין לו מושג כחול מה הוא.

איך זה קשור לתודעה?

מה שאני רוצה לטעון כאן הוא שמצבו של מדען שרוצה לחקור את התודעה “מבחוץ”, מהבחינה הביולוגית, פיזיקלית (נטורליסטית באופן כללי) הוא דומה למצבו של המסכן שמנסה ללמוד מה זה כחול בחדר חשוך.

התכונות שמגדירות את התודעה הן תכונות סובייקטיביות, במובן שהן קיימות רק בחוויה ישירה של יצור חי, בפנומנולוגיה שלו. לדעת מה זה תודעה קדם מניח להיות בעל תודעה. כלומר רק מי שיש לו תודעה יודע מה זה. זאת עובדה די טריוויאלית. כל קורלציה חיצונית עם התודעה היא משנית ועקיפה. אנחנו לא הכרנו תודעה כי אנחנו חוקרים את המוח, אנחנו הכרנו אותה כי יש לנו אותה ואז חיפשנו קורלציות במוח.

אם נשווה את התודעה לצבע כחול מהדוגמה אז הדרך היחידה להכיר תודעה היא להתבונן בתוך התודעה שלך (או לשמוע הסבר שמדבר על התבוננות אחרת מגוף ראשון), כמו שלהכיר כחול זה להסתכל על דברים כחולים באור. זה שהדברים הכחולים במקרה (או לא) היו גם פרוותיים לא עוזר לנו להבין מה זה כחול. כך גם עם התודעה – זה שתודעה שאנחנו מכירים במקרה (או לא) מלווה באירועים ביולוגיים כלשהם לא עוזר לנו להבין מה זה תודעה. לא נפסלת אפשרות שיכולה להיות ביולוגיה שונה לגמרי לתודעה של חייזר או יצור משונה כלשהו, כמו שלא נפסלת אפשרות שנמצא דברים כחולים שהם לא פרוותיים. הקורלציה טובה למטרות פרקטיות של הרגע (כרגע מספיק אולי לדעת שהדבר פרוותי ואין צורך להבין מה זה כחול ומספיק להתעסק במוח בלי להבין באמת מה זה תודעה) אבל זו אשליה גדולה לחשוב שלהסתכל על תודעה מבחוץ בלבד עוזר לנו להבין מה זה תודעה.  לתודעה אין “בחוץ”.

גם במקרה זה כמו בשאר הדוגמאות אנחנו חושבים שאנחנו מאמינים או יודעים דברים מסויימים על תודעה, אבל זאת אשליה. מעמדתו של חוקר המוח אין בכלל שום אינפורמציה על התודעה, הוא לא יודע להבדיל בין תודעה למשהו אחר. הוא כן מכיר קורלציות שרומזות לו על נוכחות התודעה ביצור (מידע מוחי כלשהו) אבל קורלציות אלה אינן מספרות לנו “על התודעה”, כמו שפרוותיות של דברים לא מספרת לנו על הצבע שלהם (גם אם למדנו נכון להשתמש ברמז הזה ולהגיד מה כחול ומה לא).

המסקנה היא שמי שמדבר על תודעה בתור תופעה נטורליסטית, כמו למשל תהליך העיכול, משלה את עצמו ומדבר על משהו אחר. מנקודת הראיה בה הוא נמצא לא רואים את התודעה בכלל. רק מי שמדבר מנקודת ראיה של גוף ראשון, עמדה פנומנולוגית, הוא זה שמידע על תודעה נגיש לו ומאפשר לו ליצור האמנות (אולי אף מוצדקות) על מה היא תודעה.

מה מדעי הטבע הקוגניטיביים כן יכולים לתרום?

יש לומר שההשוואה שלי היתה מוגזמת (נקרא לזה הגזמה מטודולוגית). אנחנו לא מצפים שיהיה קשר כלשהו בין צבע הדברים למרקם שלהם. אנחנו כן מצפים שיהיה קשר בין תהליכים נפשיים לתופעות ביולוגיות. אז מהו מקומו של מדע נטורליסטי בחקר תופעות נפשיות בכלל ותודעה בפרט?

לאחר שעשינו מחקר פנומנולוגי והצלחנו להבין טוב מה היא התופעה הנפשית שאותה אנחנו רוצים לחקור, ניתן לנסות לבנות מודל נטורליסטי שיסביר אותה לאור התובנות הללו, ינסה לקשר לתופעות אחרות ולחפש בקשרים אלה ניואנסים שאנחנו אולי לא מודעים להם כאשר אנו מתבוננים בתופעה זו.

מודלים מוקדמים של קשב הם דוגמא טובה לנסיון לבנות מודלים בלי הבנה של מה בדיוק הם מנסים להסביר. אני חושב שמי שמתבונן מספיק באיך תהליכי קשב פועלים בתודעה שלו יסכים שזה לא סתם פילטר של מידע שחוסם כמה דברים ונותן לשאר לעבור.

מחקר נוירו-קוגנטיבי יכול לעזור לנו להבין תופעות נפשיות, אבל רק אחרי שאנחנו כבר מבינים אותן די טוב. את ההבנה הנחוצה בשביל שהמחקר הנוירו-קוגנטיבי יהיה רלוואנטי ניתן לרכוש רק בהכרה ישירה של תהליכים נפשיים –בתודעה שלנו עצמינו.

כיום מתפתח זרם מעניין במחקר קוגנטיבי שנקרא נוירו-פנומנולוגיה. המטרה שלו היא בערך מה שתיארתי – לעשות מחקר פנומנלוגי ונוירו-קוגנטיבי במקביל על מנת שתובנות מהאחד יקדמו את השני בצורה הדדית.

16 thoughts on “בעיות אפיסטימולוגיות בחקר התודעה

  1. daniel

    כל מה שמדעני קוגניציה עושים זה למצוא קורלציות מוחיות? לא ניראה לי
    לפי מה שאני יודע, פסיכולוגיה קוגניטיבית חוקרת כשרים מנטלים מבלי לגעת בביולוגיה בכלל, וזאת ע”י ניסויים שמנסים לבודד את התופעה הנבדקת.
    להגיד:” זה לא מרגיש לי נכון כי לא כך אני חווה את הדברי” זו לא טענה רצינית.
    אם אותו אדם רוצה באמת לבדוק שלא כך הוא חווה את הדברים הוא צריך להשתתף בניסוי כזה ולראות מה התוצאות

  2. erik Post author

    טוב שהעלת את פסיכולוגיה קוגנטיבית. זאת דוגמה מעולה בה אני חייב קודם להכיר את התופעה הנפשית מגוף ראשון כדי לחשוב מה יכול להיות המודל הקוגנטיבי שלה שאותו אני ארצה לבחון. מהכרות אישית עם זכרון, קשב ותפיסה נולדים מודלים שאותם הפסיכולוגים אחרי זה בוחנים.
    כל המדענים הקוגנטיביים משתמשים בידע אינטויטיבי שלהם על התופעות הנפשיות. הבעיה היא שהרבה פעמים ההידע האינטויטיבי הזה לא מספיק טוב ומתאר את התפעה לא נכון. ואז גם המודל שמנסה להסביר אותה לא בכיוון בכלל. עם זאת אין דרך אחרת לדעת מה זה קשב חוץ מלחוות קשב או לשמוע מישהו אחר אומר לך על חווית קשב שלו. אחרי זה כבר אפשר לנסות לבנות מודלים.

  3. daniel

    אבל בכל מדע זה ככה, הטבע נתון לנו, ואנחנו מבצעים עליו מניפולציות ואנליזות כדי לבנות מודל הסברי.
    הפסיכולוגיה הקוגנטיבית מקבלת את הפעולות הגבוהות של הנפש כנתון ואז מנסה לבנות מודלים כדי שתהיה לנו הבנה יותר טובה איך הנפש פועלת, המודל אינו מוסיף לי איכות מסויימת אבל הוא בהחלט מוסיף לי ידע, למשל כמה
    פרטים אני מסוגל לזכור בבת אחת, זה לא משהו שאני יודע עד שאני מתנסה בניסוי כזה.

    בכל מקרה, אני לא מבין מה הטעם במחקר פנומנולוגי, חקר של תופעה לא תתן לי הבנה יותר טובה שלה, חווית צבע צהוב תישאר חווית צבע צהוב ולא משנה כמה אעשה לה אנליזה פילוסופית

  4. erik Post author

    אתה מפספס את הנקודה. ברמה הפשוטה ביותר הפסיכולוג צריך לדעת מה אפשר בכלל לחקור. לפני שהיו ספרים בפסיכולוגיה קוגנטיבית מישהו פשוט ראה שיש לו יכולת מודעות. זה עניין אותו והוא בא לספר לי על זה. אני שואל אותו למה הוא מתכוון על ידי “מודעות”. הוא צריך להסביר לי במילים שלו איך הוא חווה צורות שונות של מודעות. לפי התיאור הזה אנחנו מגדירים ביחד מה זה מודעות ואז מתחילים לחשוב איך אפשר לחקור אותו ואיזה מודל יכול להתאים.
    עכשיו תחשוב שהתיאור שהאדם הזה נתן לי לא תואם את מה שהוא באמת חווה, כי הוא לא מספק מנוסה בלשים לב לתהליכים פנימיים. הוא אמר לי שמספיק לו לזהות את המיקום של אובייקט ואז האובייקט הזה מגיע לתודעה שלו. אם הוא יצליח לשכנע אותי ואין לי התבוננות יותר טובה על תודעה אז אני אנסה לנסח מודל שמסביר את התודעה בהקשר של ידיעת מיקום של אובייקטים מסביב.
    הבעיה שזו הגדרה לא נכונה של מודעות/תודעה ושום ניסוי לא יעזור לי, אני פשוט חוקר את הדבר הלא נכון.

    מחקר פנומנולוגי נראה לך מיותר כי יש הרבה תופעות נפשיות שכבר מוגדרות לא רע מהבחינה הפנומנולוגית ולכן אפשר להתקדם עם המחקר הקוגנטיבי שלהן.
    הזכרת צבעים – בחקר הקשב בחנו אם כאשר אנחנו מפנים את הקשב לצבע של האובייקט יש איזה תהליך מיוחד במוח (בניגוד להפניית קשב למיקומו או תכונות אחרות). המחקר הראה שהתשובה היא חיובית. אבל מאיפה בכלל ידעו החוקרים שאפשר לעשות כזה דבר עם התודעה? מההתנסות האישית שלהם בקשב, מחקר פנומנולוגי לא רישמי של חיי היום יום. אם לא היו מודעים לאפשרות זו לא היו כלל חושבים לבחון את העניין במוח ולא היינו מגיעים לידע זה.

    כאשר מדברים על תודעה שם יש עוד הרבה דברים מעורפלים מהבחינה הפנומנולוגית ולא ברור מה צריך לבחון ומה קשור למה. אין הגדרה פנומנולוגית טובה מספיק של תהליכים בתודעה. והכול מתחיל מהגדרה פנומנולוגית.

  5. daniel

    נו… זה מאוד ברור, בשביל לבנות מודל גרביטציוני קודם צריך לראות תפוח שנופל מעץ
    אין פה חידוש ממשי, כשאני בא לחקור לדוגמא קשב חזותי אני מגדיר באופן מאוד ברור מה אני רוצה לבדוק בניסוי, אין פה שום צורך במדיטציה פנומנולוגית.
    התורה של הוסרל במקומה המכובדת מונחת אבל אני לא בטוח כמה היא תורמת למחקר מדעי.

  6. erik Post author

    ההבדל הוא שזה קל לראות שהתפוח נופל. זה לא קל לראות מה זה תודעה. זה שאתה לא רואה את זה בדיוק מדגים את הנאיביות של חוקרים. אתה רוצה לחקור תודעה? מה זה ? את מה תחקור? יש הגדרות פשוטות שבהן משתמשים חוקרים. אתה כנראה חושב שהגדרות האלה טובות. אני יודע שהן פרימיטיביות מדי. איך אני יודע? אני מתעמק בפנומנולוגיה ומוצא בה הבחנות וקשרים לגבי תודעה שנראים לי נכונים אבל לפני פנומנולוגיה לא הייתי מסוגל להגיע להבחנות אלה. טעות נפוצה לחשוב שכל אחד מבין מה זה תודעה. פחות או יותר אף אחד לא מבין. הפילוסופים הם הקרובים ביותר להבנה.
    זה מהסיבה שהם מודעים שזה לא קל וצריך להתאמץ להבין על מה בכלל מדובר.
    אגב אני בעד כל מחקר פילוסופי של תודעה, לא רק פנומנולוגי. עם זאת רק בפנומנולוגיה מבינים את קדימות התודעה במדע. איך תודעה מאפשרת פעילויות שונות, ביניהן מדע. מדע זה רק פעילות אנושית מסויימת שתלויה בתודעה. כמו שעוד דויד יום אמר – אם אתה לא יודע איך עובד הכלי שאיתו אתה מנסה לבנות מדעים, אז אתה לא באמת יודע מה אתה עושה. איך תודעה מאפשרת להעניק משמעות לעולם ולעסוק בו בפעילויות שונות, ביניהן מדעיות – זאת שאלת מיליון דולר שפנומנולוגיה עוסקת בה.

  7. daniel

    מה הבעיתיות בהגדרה הבאה:
    תודעה=”אני”: הדבר התופס מחשבות,רגשות,ונתונים חושיים ובנוסף גם יודע שהוא תופס אותם.

  8. erik Post author

    אוי זאת הגדרה נוראית :) אפילו חוקר מוח לא יקבל אותה. הכנסת בהגדרה מושג מיסטי לחלוטין “אני”, מה זה אני? מה מאפיין דבר שיש לו “אני” ? אם תגיד תודעה אז נפלת למעגליות. גם מה זה חשיבה? להבין חשיבה זה חלק מהבעיה. וחשיבה קשורה לעוד תופעות כמו האמנה, רציה, ציפיה, הזכרות, דמיון ועוד… וכל אחד מאלה יש יחסים מיוחדים עם התכנים שלה, עם משמעות (שגם היא איכשהו נוצרת בתודעה).

    זה רק קצה האייסברג של תהליכים בתודעה.
    ההגדרה הכי רחבה תהיה – תודעה זה מה שמאפשר לעולם התופעות להתקיים בשבילינו בכל היבטיו החומריים, ערכיים, אסטתיים, זמניים וכו.
    ומכאן צריך להתחיל לפרט כל היבט איך הוא מתאפשר ומה התהליכים שפועלים בו.

  9. daniel

    הגדרת כמוני בדיוק
    כתבת: “תודעה זה מה שמאפשר לעולם התופעות להתקיים בשבילינו בכל היבטיו החומריים, ערכיים, אסטתיים, זמניים וכו.”
    כאשר לא הסברת מה זה “בשבילנו” (המושג המיסטי בהגדרה שלי) וכן טענת שזה מה שמקיים את עולם התופעות, ועל זה בדיוק כתבתי שזה הדבר התופס פעולות גבוהות מעין מחשבה רגש ונתונים חושיים.

  10. erik Post author

    לא בדיוק. לא אמרתי שתודעה=אני. אמרתי שכל התופעות קיימות בתודעה (בשבילנו היה מיותר אולי). תודעה מאפשרת את קיומן של התופעות. זה מאוד כללי. יש להבין מה הן התופעות שהתדועה מאפשרת, הסוגים השונים של תופעות והתהליכים שמאפשרים אותן.
    תחשוב למשל על מכוונות. איך זה שיש משמעות לדבר מה שנתפס בתודעה? מה זה בכלל אומר ? מה נחוץ בשביל זה? האם מספיק לזהות למשל את האובייקט ולתת לו שם? את זה גם חיישן ממוחשב יודע לעשות, האם זה אומר שיש לו תודעה? לא. חסרים לו עוד המון דברים. אילו דברים? צריך להבין מה חסר שם מבחינה קונצפטואלית, להבין למה זה לא נחשב לתודעה. מה כן יחשב?
    כל השאלות האלה הן פילוסופיות מהבחינה שהם מגדירות את מושג “התודעה” ביתר דיוק. הן גם שאליות התנסותיות מהבחינה שאתה יכול לחפש להן תשובות בניתוח החוויה שלך, התנסות.
    אגב מדע זה לא רק לעשות ניסויים על דברים מחוץ לך. אם אתה חוקר תודעה אולי כדאי לעשות ניסויים על התודעה שלך, לצפות בהתנהגות שלה מבפנים. במובן זה פנומנולוגיה היא שיטה מדעית ולא רק פילוסופית, היא מציע מודל של קשרים בתודעה, שאפשר להתנסות ולבחון אותם, לאשש או להפריך.
    הקושי יהיה לאמן חוקרים אחרים מיומנויות שיאפשרו להם להבחין בהתנהסות שלהם את אותם הדברים.
    אבל כמו שאמרת זה לא שונה מתחומים אחרים – האם זה לא יהיה מוזר שאדם שלא שומע טוב + ללא משיעה מוסיקלית כלל יחקור הרמוניה מוסיקלית?
    אני חושב שאדם ממוצע (כולל חוקר מוח) “לא שומע טוב” את ההרמוניה המוסיקלית של התודעה. צריך לאמן אותו. לא כל אחד יכול לחקור הרמוניה מוסיקלית, זה לא מפתיע אף אחד שלא כל אחד יכול לשחזר את המסקנות בה, דרושים לכך מיומנויות מסוימות.

  11. daniel

    האם כשאני אומר “אני” איני מכוון למי שתופס את הדברים, כלומר לתודעה? קשה לי לראות איך אפשר לברוח מהמסקנה של דקראט.

    אני חושב שמשמעות של אובייקט יכולה להתקבל כאשר גירוי פיזי מסויים (נגיד גלי קול במבנה מסויים) מעורר
    אצלך “סמל” (כלומר מערך של קשרי גומלין בין נירונים) במוח כך שהסמל הספציפי הזה מתקבע בצורה אינדוקטיבית כשייך לגירוי הפיזי המסויים שהדליק אותו.

    האם תוכל להפנות אותי לספרות רלוונטית של מחקר פנומנולוגי עדכני?

    1. erik Post author

      לא הבנתי לאיזו מסקנה של דיקרט אתה מתכוון. אם זה קיום האני, אז אפשר להתווכח על זה. כל מה שדיקרט הוכיח הוא ש”חשיבה מתרחשת”. לא בטוח שצריך עצם כלשהו לשייך לו את החשיבה (זו היתה התנגדות של יום למשל). הוסרל טוען לקיומו של אני טרנצנדנטלי, אבל זה משהו פנומנולוגי לחלוטין, אתה לא תרצה להשתמש בזה בהגדרה מחקרית מחוץ לפנומנולוגיה.
      לגבי איך נוצרת משמעות אתה מתחיל לתאר לי תהליך פיזיולוגי ומדלג על הבנה פנומנולוגית של משמעות. כלומר אתה עוד לא יודע מה זה משמעות וכבר מחפש אותה במוח.

      בתחום הפנומנולוגיה הלא מדעית (כלומר כזו שלא מתעסקת בניסויים אמפיריים) הכי חזק היום דן זהבי. אני אבל ממליץ מאוד על evan thompson. הוא משלב פנומנולוגיה עם הרבה מחקר קוגנטיבי וביולוגי. הספר שלו mind in life הוא פצצה של ידע בתחום (פלוס הוא מפנה לאינסוף מאמרים).

  12. daniel

    התכוונתי לזיהוי של דקארט את ה”אני” עם התודעה (מונח קצת אנרכרוניסטי בשבילו) כאשר הוא דן בדברים השייכים לאותו מושג.

    אני יוצא מתוך נקודת הנחה שמשמעות=ייצוג.
    לדבר יש משמעות רק אם יש לו רפרנס.

    תודה על ההמלצות, כל הנושא מאוד מעניין ופותח את הראש (תרתי משמע)

  13. erik Post author

    בכיף, אני גם חושב שהנושא מרתק.
    למגבי משמעות יש הרבה ספרות בכלמני זרמים פילוסופים. פרגה הוא מקום טוב להתחיל לפי דעתי.

  14. tsur

    הי אריק,
    מה שלומך?
    קראתי את המאמר שלך, ואני מסכים איתך לחלוטין להפרדה בין התודעה לתופעות הביולוגיות שנמצאות בקורלציה גבוהה לתודעה – כלומר שיש הבדל בין החוויה של כאב לדפוס חשמלי תואם המתרחש במערכת העצבים. מדובר בשתי תופעות נפרדות. אם תרצה “עולמות אחרים”. הבעיה היא שהקורלציה בין שתי התופעות כה גבוהה עד שאנו תופשים אותה כאחת.
    רציתי לתת נקודת מבט מעניינת המתייחסת דווקא לחלק הראשון, בו הצגת את המאמר של פרד דרצקה, שתוכנו, למעשה מבוסס על ההגדרה המקובלת ל”ידיעה” בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה).
    הגדרה זה, המיוחסת לאפלטון אומרת ש: “ידיעה היא האמנה אמיתית שיש לה הצדקה”
    אני טוען, שהגדרה זו “איננה מספקת” על מנת לתאר טוב מספיק את מבנה ההכרה.
    אני מתרשם מהמאמרים שלך שיש לך חשיבה טובה, ואשמח אם תקרא את המאמר שרשמתי על כך ותכתוב לי את חוות דעתך.

    המאמר מופיע בקישור
    http://tsurtaub.blogspot.co.il/2010/12/blog-post.html

    תודה
    צור טאוב

Leave a Reply to erik Cancel reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>