תודעה חיה

האם החוויות שלנו הן אשליה

רעיונות מסויימים שנולדים במסגרות מדעיות ופילוסופיות עם הזמן “נשפכים” אל מחוץ לאזורי הדיון המקצועי והופכים להיות פופולריים בין כלל האנשים. זהו דבר נהדר כמובן כאשר מדובר ברעיונות נכונים שתורמים להרחבת הידע הכללי שלנו ולפעמים אף

גורמים לנו להבין טוב יותר את עצמינו ואת העולם בו אנחנו חיים. הבעיה היא שיש רעיונות שגויים בבסיסם שרק בגלל בלבול וחשיבה מקובעת של נציגים מסוימים (לפעמים רבים) של ציבור המדענים ופילוסופים הופכים להיות פופולריים גם כן. הרעיון שהחוויות הסובייקטיביות שלנו הן אשליה כאשר מה ש”באמת” קורה הוא תהליכים פיזיולוגיים במוח הוא רעיון שגוי שכזה.

דבר ראשון שחשוב להבין כאן שזו היא לא שאלה מדעית –אמפירית, אלא שאלה פילוסופית-מושגית.
בשביל שמשהו יחשב שאלה מדעית צריכה להיות אפשרות (לפחות בדמיון שלנו) לערוך בדיקה אמפירית שתתמוך בתשובה כזאת או אחרת. למשל אם לא ניתן לחשוב על שום דרך לאשש או להפריך את קיומו של אלוהים, אז זאת לא שאלה מדעית. המצב דומה גם כאשר אנחנו שואלים על מה הן “באמת” החוויות שלנו. שום ניסוי לא יכול לאשש או להפריך שהחוייות שלנו הן אשליה. ניסוי יכול להראות למשל שבזמן שאני מדווח על חוויה מסוימת מתרחש במקביל דבר מה במוח שלי, או כאשר מגרים עצב כלשהו במוח אני מדווח על חוויה כלשהי. המדע יכול להראות שיש קורלציה סטטסטית בין מה שאני חווה לבין מה שהחוקר רואה על מסך של הציוד הסורק את מוחי.

הבלבול קורה כאשר שוכחים שלמשל בשביל לחקור את חווית ה”שמחה” או “אהבה” בכלים של מדעי הטבע אנחנו כבר צריכים לדעת מה הם שמחה ואהבה. אבל הדרך היחידה לדעת את זה היא לחוות אותם. לא משנה כמה החוקר ינסה לשכנע אותי שאני שמח (מסקנה שהוא הסיק מהתבוננות בפעילות עצבית כלשהי אצלי), מה שיקבע האם אני באמת שמח או לא זו החוויה שלי. חוויות לא נבדקות בהתאם לדפוס פעילות עצבית. ההיפך הוא נכון – כדי להבין מה הדפוס הנוירוני משקף שואלים את האדם מה הוא חווה. הבלבול הוא מושגי – משמעות של “שמחה” היא החוויה של שמחה ולא פעילות עצבית כלשהי שמתרחשת בזמן ששמחה נחוות.

מדעני מוח המתפלספים יכולים לטעון כנגד שבעתיד הידע על פעילות עצבית יהיה כל כך מדוייק ונגיש שאנחנו לא נדבר יותר על “חוויות” כי נבין שאין דבר כזה ונדבר על אירועים נוירו-ביולוגיים במקום, המשמעות של המילה “שמחה” אז תשתנה. מבחינתם אנחנו פשוט רגילים לדבר על חוויות בתור משהו שונה מן האירועים הנוירו-ביולוגיים, זאת היא סך הכול הטיה של השפה שלנו.

כאן מסתתר בלבול מושגי נוסף – אי הבנה של מה זה “חוויה” ומה הן תכונותיה ההכרחיים בשביל שנחווה את מה שאנחנו חווים בדרך שאנחנו חווים אותו.  בלי להכנס כאן לניתוח מפורט אתן רק דוגמא אחת לתכונה כזו. יש חוויות נעימות ויש חוויות לא נעימות. התכונה הזו של “נועם” היא ייחודית לעולם הנפשי של ייצור חי, כלומר לעולם החוויות. אין שום דרך להסביר מה זה “נעים” בלי להשתמש במושגים חוויתיים, כל רדוקציה לשפה פיזיקלית היא בלתי אפשרית.
אנחנו יכולים לדעת שכאשר A מרגיש נעים ניתן ברמת דיוק כלשהי לראות שחומרים מסויימים מופרשים אצלו במוח (דופמין למשל). ניתן אפילו לנבא שכאשר חומרים כאלה מופרשים באזור מסויים יש סיכוי טוב שA יחזור על הפעולה בעתיד. אבל למה? למה שיחזור לעשות את זה שוב? האם ניתן איכשהו מהניתוח הביו-כימי של דופמין להסיק שהשפעותו באזורים מסויימים תגרום לאדם זה לחזור על ההתנהגות בעתיד?
זה נראה כמו שאלה אמפירית דווקא (אולי כן, אולי לא). נניח שכן. אם כך במקום להגיד “A חווה חוויה נעימה” אפשר יהיה להגיד “כרגע במוח של A מתרחשת השפעת דופמין באזורים X,Y,Z וכתוצאתה נוצרים קשרים במוח שברמת סבירות P יובילו בעתיד להתנהגות דומה”.
הבעיה שלא צריך לחכות לשום עתיד, A כבר עכשיו יודע שנעים לו ואולי בכלל סיבות אישיות כלשהן הוא דווקא לא ירצה לחזור על התנהגות זו בעתיד למרות נעימותה. אם ננסה להוסיף להגדרה את היכולת של A  לדווח בזמן אמת על ההשפעה נשאלת השאלה מה בדיוק הוא הולך לדווח ?
שנעים לו !
שורה תחתונה – החוויות שלנו כוללות תכונות מהותיות שלא ניתן בשום צורה “לזרוק” מהשפה מבלי לאבד חלק מהמשמעות של “חוויה”.

חוויות הן דבר אמיתי, גם אם הן סותרות לפעמים את המציאות כמו במקרה של אשליות אופטיות. אבל גם אז נעלה על האשליה בעזרת הסתמכות על חוויות אחרות (שלנו ושל אנשים אחרים). כל תיאור שנלקח ממדעי הטבע יהיה משני וחלקי לתאור המלא של החוויה כפי שאנו חווים אותה. כל דעה אחרת נובעת מבלבול מושגי – אי הבנה של מה זה בדיוק “חוויה” ואיך היא קשורה למושגים במדעי הטבע.
אז למה אנשים חכמים שחשבו רבות על בעית גוף-נפש לא רואים את הבלבול הזה? בעיקר בגלל שהם משוכנעים שאם לא נקבל את האפשרות שרק לפעילות נוירו-ביולוגית יש קיום ממשי נאלץ לקבל הפרדה כלשהי בין חומר לרוח, כלומר נחזור לדואליזם של דקארט בו נפש היא אובייקט רוחני שונה מהדברים החומריים, שזו (ועם זה אני מסכים) אינה אופציה שאדם בעל שכל ישר ובריאות נפשית טובה מוכן לקבל.

לא תופתעו לשמוע שגם כאן יש בלבול. דקארט הוא זה שיצר את ההפרדה בין חומרי לרוחני (לפחות את הגלגול האחרון של ההפרדה הזו). מי שממשיך לחשוב במושגים של הפרדה זו יטעה תמיד, גם אם הוא יקבע שרק חצי ממנה נכון (כלומר הכול חומר או הכול רוח). יש לא מעט ספרות פילוסופית שמראה איך אנשי מדע ממשיכים להחיות פעם אחר פעם את דרך החשיבה של דקארט רק בגירסה המטריאליסטית שלה. יהיה זה טפשי להכחיש את הסטטוס המיוחד של חוויות סובייקטיביות ואת השוני שלהן מכל מה שספרים קלאסיים במדעי הטבע מספרים לנו על פיסיקה וכימיה. אבל כדי להבין מה מיוחד כל כך בנפש צריך להבין יותר טוב נפש מה היא. ובשביל זה חייבים לנטוש את דרכי החשיבה הישנות ולחקור את הנפש “מבפנים” במקביל למחקר במדעי הטבע שלא נשען על מודלים מכאניסטים-רדוקציוניסטיים של דקארט וממשיכיו.

המכשול הגדול שעומד בפני כל מי שמנסה לקשר בין תופעת הנפש (והתודעה בפרט) לבין תופעות אחרות בעולם הוא אי הבנה טובה מספיק של מה זה בכלל נפש ומה היא תודעה, כאשר הדרך היחידה לשפר את ההבנה הזו היא מחקר אישי פנומנולוגי של התודעה היחידה שיש ברשותינו.

16 thoughts on “האם החוויות שלנו הן אשליה

  1. פרידי

    אין שום דרך להסביר מה זה “נעים” בלי להשתמש במושגים חוויתיים, כל רדוקציה לשפה פיזיקלית היא” “בלתי אפשרית.

    לא ברור.
    נראה כמו הנחת המבוקש. למה אתה קובע את זה?

    בהנחה שעולם החוויות האישי קובע בנקודה מסויימת שחום מסויים בקונטקס מסויים הוא “חמים ונעים” בוא נניח שיש “תבנית” (אולי מאוד מורכבת) שמובילה להרגשה הזאת. גם אם התבנית חצי רנדומית. אתה מסכים להנחה? אם כן, היכן אותה תבנית? במוח עם ביטוי פיזי היא תשובה אחת. מה תשובתך? מחוץ לגוף? בלב? לא ניתן לחשוב על כך בכלל – או שאלה בלתי חוקית?

    1. erik Post author

      מה שאנחנו בפועל יכולים לראות הוא שקיימת תבנית (אולי מורכבת) במערכת עצבים שמלווה את תחושת הנועם. התחושה עצמה היא אירוע פנומנולוגי שמתואר על ידי החווה אותו. אם תרצה עכשיו להסביר מה זה נעים למישהו שלא חווה את זה לעולם, לא תצליח לעשות את זה על ידי תיאור פיזיקלי של אותה תבנית שמלווה נועם. אנחנו מכירים באופן מושלם את חווית הנועם בלי שום ידע פיזיקלי. ידע פיזיקלי לא מוסיף להכרת האירוע הזה, אלא אולי לידיעת קשרים שלו עם כל מיני מערכות בגוף, סיבות, השלכות ביולוגיות וכו. כל המידע הזה לא מוסיף להכרה שלנו של החוויה. האי תלות הזו בין הכרת החוויה לבין ידיעת התיאור הביולוגי שלה נובעת מהסטטוס האפיסטימולוגי שלה. אני לא צריך “לדעת” את מה שאני חווה. אני כן צריך “לדעת” את הפיזיולוגיה של הגוף. מה שאני חווה הוא בעל קדימות שהיא אפילו לא אפיסטימולוגית, אלא קדם-אפיסטימולוגית. זוהי קדימות פנומנולוגית – היא קיימת לפני כל מערכת מושגים, כל ידע, כל רפלקסיה. יכול להתברר שמה שאנחנו חשבנו על ביולוגיה כלל לא נכון. לעומת החוויה שאותה אי אפשר לדעת לא נכון, פשוט כי זה לא משהו שאפשר לדעת או לא לדעת (כמו שמסביר יפה ויטגנשיין).
      אני לא אומר שאין תבנית במוח שנחוצה בשביל לחוות דברים, אני אומר שנוכחות תבנית כזו פשוט לא רלוואנטית לסטטוס של החוויה.

  2. yosi

    לפחות חלק מסוים מהחוויות הן אשליה ,יש מחקרים ואני מניח שקראת עליהם בהם אנו נותניים פרשנות לא נכונה למה שאנו חווים על סמך תחושות פיזיולוגיות. למשל אני אתן לך דוגמא על עצמי , לפני כ 15 שנה סבלתי מבעיות בבלוטת התריס הרופא טעה נתן לי מינון גבוה מידי של תרופה שגרמה לי לתחושות פיסיולוגיות דומות למצב דיכאוני ,עצבות בכי לא מוסבר וכד’ , במקביל התפתחה אצלי בעיית עור כלשהי שלא היה לה באותו זמן מרפא ואני ייחסתי את התחושות לדיכאון עמוק מבעיית העור ,כלומר קישרתי בין חוויות פיסיולוגיות למצב במציאות ונתתי פרשנות . ברגע שהרופא גילה את הבעייה ואני הבנתי שהתחושות הן רק תופעות לוואי של התרופה למרות שעדיין המשכתי לחוש אותן כי שינוי במינון לא משפיע מיידית הן כבר חדלו להשפיע עליי והדיכאון והחרדה מבעיית העור חלפו כלא היו.

  3. erik Post author

    לתת פירוש לא נכון לתחושה לא הופך את התחושה לאשליה. התחושה באמת היתה שם ואין דבר אמיתי ממנה. כוונה שלי לאשליה במובן שבפועל אין שום חוויות בעולם, רק “נדמה כאילו יש”, יש רק תופעות פיזיולוגיות בסופו של דבר. לפי דעתי אפילו הביטוי שהשתמשת בו: “תחושות פיזיולוגיות”, הוא לא נכון. התחושה היא פשוט תחושה, היא לא פיזיולוגית, אנחנו מקשרים אותה לתופעות פזיולוגיות (כמו ירי נוירונים) על סמך תצפית.
    נראה שאני ואתה מתכוונים למשהו שונה במילה “אשליה”. אשליה בשבילי זה כמו להסתכל החוצה מהחלון ולראות שם עץ, כשפעול אין שם כלום. אין פה שום תהליך הסקה – פשוט ראיה של משהו שאין שם. אתה לעומת זאת מדבר על הסקה לא נכונה. זאת לא אשליה, זו טעות שקורת לנו כל יום, לא רק בפירוש סיבותיהן של תחושות, אלא בפירוש של כל סוגי המידע מסביב.

  4. yosi

    אז איבדתי אותך לגמרי, לא הבנתי למה אתה מכוון, האם אתה טוען שהתחושות שלנו מנתוקות ממשהו פיזי שמתרחש אצלנו בגוף? ואם כן על מה אתה מבסס את זה? אבל תעשה לי טובה דבר איתי במילים פשוטות כי מי שלא יכול להסביר משהו בצורה פשוטה מספיק שכל הדיוט יכול להבין כנראה לא צמליח להבין בעצמו את התאוריה שלו

  5. erik Post author

    אני לא מכיר אותך ולכן לא יודע באילו מושגים באילו תחומים אני יכול להשתמש בלי להשמע כאילו זה סינית. אני אנסה להסביר אבל שוב.
    תחושה היא תוכן של התודעה. התכונות שיש לריחות או טעמים למשל הן תכונות של החוויה. תחשוב על “מתיקות” – לא ניתן להגדיר את התכונה הזו בשום דרך חוץ מלטעום משהו מתוק. הסבר פיזיולוגי של איך תחושת מתיקות נוצרת במוח לא רלוואנטי להסבר של התחושה כפי שהיא מופיעה בחוויה. אתה מכיר את התחושה ישרות בלי צורך בידע פיזיולוגי כלשהו. אני לא צריך לבסס את זה על שום דבר – זה המשמעות של המילה “תחושה”.
    זה לא אומר שיכולה להיות תחושה בלי אירוע פיזיולוגי כלשהו. אולי כן, אולי לא (כנראה שלא) אבל זה לא קשור. אם אתה מרגיש את תחושת המתיקות – אתה באמת מרגיש את תחושת המתיקות, אין פה שום טעות גם אם יתברר שאתה לועס סחוג.

  6. yosi

    אוקי מסכים, אז מה אתה בעצם רוצה לומר בזה? כי מה שכתבת כאן לא מחדש לי שום דבר . מה הרעיון החדש שאליו הקדשת את הפוסט?

  7. yosi

    אגב אתה כן יכול להגדיר מתיקות. בדיוק בימים אלו מנסים לבנות מודלים מתמטיים של המוח. כלומר ניתן יהיה למצוא את הצופן של תאי העצב מה סדרה של ספייקים למשל ואיזה תאי עצב מתערבים באותה בסדרה שגורמת לנו לחוש מתוק ולבדוק האם אצל כולנו מופיעה אותה סדרה ברגע שאנו מדווחים על מתוק

  8. yosi

    יכול להיות שאנחנו מדברים על דברים שונים וזה מחוסר הגדרה ראשונית של הנושא, ולא הבנתי עדיין היכן נכנסת כאן האשליה. וסלח לי שאני מציף אני פשוט מנסה באמת להבין אותך.

  9. erik Post author

    העלת שני דברים: מטרה ורעיון של הפוסט ונסיון להגדיר מתיקות.
    אתחיל מהשני :
    מודל מתמטי של פעילות מוחית מגדיר דפוס פעילות של המוח שמתרחש בזמן שאני חווה מתיקות, לא את המתיקות עצמה. אם זה היה מגדיר את המתיקות אז גם אדם שלא אכל מתוק בחיים היה קורא את המודל הזה ומבין בדיוק מה הוא הטעם שמתואר שם כמו שאתה מכיר אותו מנסיון. במאמר אני מדגים את זה על דוגמה של תחושת “נועם”.

    המטרה של המאמר היא להראות בדיוק את הבלבול הזה – שום פירוט ביולוגי לא יכול להחליף הגדרה מוחשית של חוויות. אלה פשוט שפות שונות שמדברות על איכויות שונות. להגיד שכל מה שמתיקות באמת הוא דפוס מוחי זה לא נכון. “דפוס מוחי” מתאר תופעה מדרג שונה לחלוטין. זה שאנחנו מניחים שאחד לא יכול להופיע בלי השני לא משנה את זה.
    שורה תחתונה – רדוקציה של חוויות לשפה של ביולוגיה מודרנית אינה אפשרית. אם הסברת למישהו חוויה בשפה ביולוגית, עדיין אין לו מושג מה זה החוויה הזו, איך היא מרגישה. המאמר מיועד לסתור בדיוק את מה שאמרת על המודל המתמטי של מתיקות.

    זה נשמע מובן?

  10. yosi

    הדברים ברורים, זה שתגיד לעיוור מה התהליך במוח שגורם לו לראות צבע אדום לא יכול להסביר לו איך נראה אדום בלי שיחווה זאת.זה בורו לכולם אני מניח. עדיין לא הבנתי מה האשליה כאן?

  11. erik Post author

    האשליה היא שבפועל אין שום דבר נוסף על תיאור ביו-כימי של התהליך. נראה כאילו יש אבל בפועל אין. זה טיעון של חלק ) ממדעני המוח ופילוסופים (צ’אר’לנד למשל או דנט) וזאת דעה שנחשבת לדעה הגיונית לאחוז גדול מהחוקרים. אני מדגיש שזה לא הגיוני בכלל.

    קיים בספרות כבר טיעון שמי שיש לו את כל הידע הפיזי על ראית צבעים אבל הוא לא ראה אף פעם אדום, מגלה משהו חדש כשהוא רואה אדום פעם ראשונה. אבל אם היה לו כבר את כל הידע הפיזי, זה אומר שרכש עכשיו ידע לא פיזי. מכאן הטענה לדואליזם.

    אני מתנגד למסקנה כזאת. הפירוש הנכון לפי דעתי הוא שחוויה זה בכלל לא ידע, למרות שיכול להיות ידע על החוויה. אם אני רואה פעם ראשונה צבע אדום – החוויה עצמה היא לא ידיעה, אבל מתווספת גם ידיעה על החוויה. הידיעה הזאת היא לא ידיעה על ראית צבעים, אלא על החוויה הספציפית שחוויתי.

    הנה קשור לטיעון המקורי
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A8_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%99

  12. yosi

    מסכים שחוויה היא לא ידע היא תוצר של פעילות מסויימת ,כמו שתוכנת מחשב מדהימה ומתוחכמת ככל שתהייה היא תוצר של קוד פשוט שמורכב מהרבה מאד אפס ואחד בסה”כ.

  13. yosi

    נראה לי שהבנתי למה אתה מתכוון בהבדל בין החוויה ולידיעה על החוויה כלומר ההמשגה שלנו שבאה בעקבות החוויה על אותה חוויה. מרגישים אגב השפעות מהפילוסופיה הבודהיסטית אצלך.

  14. erik Post author

    לא מתחכש להשפעה זו :)

    אגב להגיד שחוויה היא תוצר של משהו יכול להיות בעיתי. אם כל דבר בעולם אנחנו מתארים במושגים שמגיעים מהחוויות – זה נראה ככה וככה, זה נשמע ככה וככה, זה זז, זה גדול, זה קטן. כל מושגים אלה מקורם בחוויה של ראיה, שמיעה, מגע וכו.
    אבל החוויה עצמה לא יכולה להיות מבוססת על מושגים שמקורם בחוויה. אם ככה אין לנו שום דרך לדבר על מקור החוויה. יש כאן מעגליות.

Leave a Reply to erik Cancel reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>