תודעה חיה

מושג החופש

במאמר זה אני רוצה להתייחס למושג ה”חופש”. מה זה להיות אדם חופשי? האם יש דרגות של חופש ? האם “לעשות מה שבא לך” זה חופש? ובכלל למה זה כל כך חשוב לנו להיות “חופשיים” גם אם אנחנו לא ממש מבינים מה זה בדיוק אומר?

בתור התחלה אני רוצה לציין את קיומו של ויכוח בין הטוענים שהאדם הוא יצור חופשי לבין הטוענים שהעולם מתנהל באופן דטרמניסטי והאדם אינו יוצא מן הכלל. המקור של ויכוח זה הוא בהנחה שקיים, לפחות בדמיוננו, משהו שהוא “חופש אבסולוטי”– האידיאל של החופש, מן מצב בו אין שום דבר שמתנה את הפעולה אלא היא “חופשית לגמרי”. הדטרמניסטים טוענים שלאדם אין חופש אבסולוטי כזה, לעומת יריביהם שאומרים כי בני אדם חופשיים בדיוק במובן זה (או לפחות יש להם פוטנציאל להיות במצב זה).

חופש אבסולוטי כסתירה עצמית

שני הצדדים לפי דעתי מפספסים את העובדה שמושג כזה של “חופש אבסולוטי” הוא חסר משמעות, סותר את עצמו. אי אפשר בשום דיון על חופש להתייחס למושג חסר משמעות שכזה.
ההסבר די פשוט : אם X מבצע פעולה כלשהי אז או שהייתה לו סיבה לבצע אותה (בשביל מטרה כלשהי למשל) או שלא הייתה לו שום סיבה, כלומר הוא ביצע אותה “סתם” באופן רנדומלי כלשהו. אם הייתה לו סיבה לבצע אותה אז הפעולה הזו אינה חופשית במובן האבסולוטי כי X היה מושפע מהצורך. כמו שאמר שופנהואר : “אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה אבל אינך יכול לרצות מה שאתה רוצה”.   אולי עשית את מה שרצית אבל מאיפה הגיע הרצון הזה? האם בחרת בו? ואם כן אז מאיפה באה הבחירה הזו של הרצון? תמיד נגיע בסוף לסיבה לא מודעת, לא ידועה שאין לנו שליטה על השפעתה.
לעומת זאת במקרה שהפעולה בוצעה “סתם” נראה שהיא לא התרחשה בהמשך להחלטה של X, כלומר זו הייתה פעולה רנדומלית לא-רצונית בדומה לתנועות ספונטניות של חולה תסמונת טורט. פעולה לא רצונית כמובן לא יכולה להיחשב לפעולה חופשית.
ככה שאם חושבים עד הסוף על הגדרה אבסולוטית כזו של חופש  רואים שהיא סותרת את עצמה.

אז אם מושג כזה של “חופש אבסולוטי” הוא חסר משמעות מה שנשאר לנו זה לדבר כאן על חופש ריאלי, שאינו עוסק בישויות חסרות צרכים ורצונות וגם לא קדם מניח שפעולה שמותנת על ידי צורך כלשהו היא בהכרח לא פעולה חופשית. אני רוצה לראות מהי המשמעות של חופש אמיתי בעולם אמיתי ולא חופש אבסטרקטי שקיים רק בראשיהם של פטפטנים אוהבי סיסמאות וחסרי משמעת שכלית מינימלית הדרושה לחשיבה על נושא כל כך מהותי בחיינו.

אז מה זה חופש ?

מקורות של תופעת החופש

בשביל לגשת לשאלה זו אני רוצה לחפש איפה בעולם רואים את המעבר המינימלי ממצב שהוא לא חופשי לגמרי אל רמת חופש כלשהי. מה הוא המקרה שבו אפשר לראות כי קיימת מידת חופש הקטנה ביותר ועם זאת לא אפסית, לעומת מצב דומה מאוד שבו החופש הינו אפסי. אם נמצא דוגמא מתאימה נוכל לראות איך נולדת תופעת החופש ביקום בצורתה הפשוטה ביותר ומה מאפיין אותה.
קל לראות שמקרה מינימלי כזה הוא למשל המעבר מכימיה לביולוגיה. החומר הדומם הוא בעל אפס חופש – גורלו בידי הסביבה לחלוטין, אין לו שום דרך להגיב. אבן בצד הכביש פשוט נמצאת שם, היא לא יכולה “לבחור” להיות במקום אחר. כך גם כל תערובת כימית (לא משנה עד כמה מורכבת היא תהיה) – היא נטולת התנהגות. עולם שלפני הופעת החיים הוא עולם שאין בו חופש בכלל.

עד כאן זה נשמע מאוד טריוויאלי, הרי לא ציפינו שחומר לא חי יהיה חופשי. אבל מה שחשוב הוא לראות שכבר בצורת החיים הכי פרימיטיבית מופיעה לראשונה מידת חופש מינימלית. אורגניזם חד תאי שמצליח לזהות בסביבה שלו תזונה, “מחליט” להתקרב אליה או להתרחק מאזור אחר בו לא מצא תזונה. יכולת להגיב באופן שונה בהתאם לנסיבות היא שחרור מדהים מכבלי העולם הפיזי-כימי המת. אפילו אורגניזם חד תאי חופשי פי אינסוף משולחנות, כסאות, אבנים ותרכובות כימיות. זהו המקרה המינימלי של חופש ובשביל להתחיל להבין מה זה חופש יש לשים לב מה השתנה מהותית במצב זה יחסית למצב של חומר נטול חיים.

כמו שכבר ציינתי השינוי המהותי הוא שלאורגניזם הכי פשוט כבר יש יכולת להגיב לסביבה בהתאם לנסיבות. זאת יכולת שמאפיינת את כל היצורים החיים. לאורך זמן יכולת זו מתבטאת בתור כושר הסתגלות של האורגניזם, מה שבסופו של דבר תורם לתהליך האבולוציה. מהתכונה הזו כבר משתמע שאורגניזם חופשי יותר הוא זה שיודע להתאים את ההתנהגות שלו לשינויי הסביבה (כלומר לנסיבות) ביחס לתוצאה רצויה. זה מה שמבדיל את האורגניזם הפשוט ביותר מכל חומר דומם מבחינת ההתנהלות שלו בעולם.

המעבר הזה חשוב מאוד כי הוא מראה שלפחות בצורתו הפשוטה חופש הוא לא שחרור ממשהו מסוים, אלא משהו כללי יותר; שחרור מחוסר היכולת לפעול מתוך עצמך. היצור החי הפרימיטיבי ביותר כבר פועל “מתוך עצמו”. יש לו עצמאות מסוימת ביחס לסביבה ובזכות המבנה הפנימי שלו, למאפייני הסביבה השונים יש משמעויות שונות עבורו, כלומר ערכים ביולוגים שונים. יצור חי, בניגוד לחומר דומם, כבר אינו עלה ברוח. הוא פועל בתוך סביבתו בהתאם לערכים הביולוגים, שמופיעים כתוצאה מהיותו ישות אוטונומית, בעלת נורמות של אירגון פנימי המשמר את עצמו, על ידי פעילות נכונה בעולם.

אדם חופשי מיהו?

עכשיו בוא נחזור לבני אדם. אדם, בתור יצור חי, מתאים את עצמו לנסיבות בהתאם לתוצאה הרצויה. הנסיבות כוללות את כל מה שהאדם יכול לבוא עמו במגע בחייו – כל הסביבה הפיזית/החברתית שלו, ובעקבות קיומה של מודעות עצמית, גם הסביבה המנטלית הפנימית שלו. אדם הוא יצור חי בדיוק כמו האורגניזם החד-תאי שדיברנו עליו, רק שסביבתו והתנהגותו הרבה יותר מורכבים. המשמעות של חופש אינה משתנה גם ברמה זו. גם חופש של אדם מתבטא ביכולת ההתנהלות שלו אל מול העולם המשתנה, בפעילות “מתוך עצמו”.
כמו כל אורגניזם חי האדם מייחס משמעויות למגעים המגוונים שיש לו עם הסביבה ובהתאם לערכים שהמשמעויות האלה מייצרות (הפעם לא רק ערכים ביולוגים כמובן) הוא מחפש את הדרך הטובה ביותר להשיג את מה שטוב לו.

אז מיהו האדם החופשי יותר? זה שיש לו את היכולת הטובה ביותר לפעול בנסיבות השונות להשגת התוצאה הרצויה.
מה יכול למנוע מאדם את החופש הזה? כל דבר שגורם לו לפעול בצורה שאינה מביאה לתוצאה הרצויה – זה כולל הרגלים ישנים, דפוסי מחשבה מסוימים, השפעות של רגשות שליליים (כמו פחד או כעס), תלות בדעה של אחרים ועוד. קחו אדם שצריך היה לפתור בעיה כלשהי או להשיג מטרה כלשהי, תראו מהם הדברים שמנעו ממנו להגיע לפתרון הטוב ביותר ואלו יהיו הכבלים שלו, האינרטיות שלו, שבצורתה המוחלטת אנו פוגשים באבנים וחפצים דוממים אחרים. אלו הם הסורגים של הכלא הפנימי שלו.
חוסר ידע יכול גם הוא להיות מכשול לחופש. הרי לפעמים (או תמיד) בשביל לבחור תגובה נכונה וליישם אותה נכון אנו נדרשים לידע מסוים. לכן, ידע מעשי תורם למידת החופש של אדם ורק במובן הזה “ידע הוא כוח” (“מעשי” לא חייב להיות ידע פרקטי כמו לדעת לתפור. גם ידע מופשט מאוד יכול לשמש את האדם בראיית עולמו שלפעמים יכולה להשפיע ברמה גלובלית על התנהלותו בחיים).

מכל הניתוח הזה נובע ש”לעשות מה שבא לי” הוא לא תמיד פעולה חופשית. אפשר בקלות להתבלבל ולהגיד שאתה עושה מה שבא לך כאשר התנהגותך נובעת בעצם מאיזה דפוס מחשבה מקובע, הרגל או סתם כעס רגעי – כל אותם דברים שמגבילים את החופש על ידי כך שמונעים מהאדם להגיע לתוצאה הרצויה הטובה ביותר ביחס למאפיינים קונקרטיים של הסיטואציה. חופש הוא מושג פרגמטי, מעשי, שנמדד על ידי התוצאה, לא על ידי התחושה של “לא אכפת לי –אני עושה מה שבא לי”. כמובן שאדם חופשי מרגיש שהוא בסופו של דבר גם עושה את מה שהוא רוצה, הרי המטרות שעל פיהן נמדד חופש הפעולה הן מטרות אישיות שלו ולא של מישהו אחר.

חשוב לראות שהגדרה זו של חופש פנימי היא הגדרה חיובית-פרגמטית. זהו לא חופש ממשהו מסויים, זהו חופש לפעול בצורה הטובה ביותר, להיות גמיש, ללמוד, להשיג את המטרות ולא להיות “עלה ברוח הנסיבות”. הגדרה זו אינה ספקולטיבית כמו הגדרות רומנטיות למיניהן של חופש, אלא מגיעה משורשי החיים עצמם, מהביולוגיה של העולם האמיתי, העולם היחיד שקיים ושבו אנחנו מתקיימים.

חופש בתוך שדה האפשרויות

דבר משמעותי שנובע מהגדרה זו של חופש הוא שהאדם חופשי יותר או חופשי פחות תמיד בתוך גבולות שדה המטרות שלו. את זה קל להראות על ידי דוגמא קיצונית- חתול בית חופשי בגבולות המטרות שלו שאינן כוללות למשל כתיבת מאמרים פילוסופיים. שדה החופש נמדד תמיד בתוך מסגרת של מה שאפשרי עבור האורגניזם. אם למשל אני לא יכול לעוף לא בגלל איזו אמונה, חוסר ידע או חסך במוטיבציה אלא פשוט כי זה בלתי אפשרי, אי אפשר למדוד את החופש שלי ביחס ליכולת לעוף. אני יכול להיות חופשי לעשות רק את הדברים שאפשרי לעשות אותם (גם אם קשה מאוד).

אבל איך אני יכול לדעת בדיוק מה אפשרי ומה לא?

חיפוש מתמיד אחר התשובה לשאלה זו מוסיף רובד נוסף לצמיחתו של האדם בתור יצור חופשי. אם לפני זה ראינו שצבירת ידע מעשי, גמישות מחשבתית, שליטה עצמית ושחרור מרגשות ואמונות מגבילות עושים אותנו יותר חופשיים, על ידי הרחבתו של טווח הפעולות האפשריות שאנחנו מסוגלים לבצע בתור התנהלות מוצלחת מול העולם, כאן מתווסף הנושא של הטלת ספק בגבולות האפשרי, ומחקר מודע שבוחן מי אנחנו ולמה אנחנו מסוגלים.

ניתן אם כן להגיד בצורה מטפורית שלחופש יש איכות ויש רוחב. האיכות נמדדת ביחס ליכולת האדם להתמודד באופן מוצלח עם מגוון הסיטואציות המשתנות של החיים, כלומר עד כמה הוא חופשי לעשות את מה שטוב לו (מה שהוא באמת רוצה). הרוחב נמדד על ידי שדה המטרות האפשריות שיש לאדם, כלומר באילו גבולות הוא חופשי יותר או חופשי פחות, מהו רוחב המציאות של האדם. מי שמצליח בכל מה שהוא עושה אבל לא עושה יותר מדי דברים הוא כמובן חופשי, אולם עולמו צר מאוד – כמו הנסיך הקטן הוא מסתובב לו בחופשיות על פני כוכב בגודל של כמה מטרים, אך בניגוד לנסיך הקטן אין הוא מסתכל על הכוכבים שמעליו.

קשר סמנטי כל כך הדוק בין חופש להסתגלות (במובנה הרחב ועשיר ביותר) רומז לכך שאבולוצית החיים קשורה לצמיחת רמות החופש. התפתחות אישית אם כך היא תמיד תנועה למקום של יותר חופש פעולה והרחבת הגבולות שבהן הפעולה אפשרית. כל מובן אתי של התפתחות (אם הוא אמיתי ולא סתם סיפור) תמיד יהיה קשור לתנועה זו.
כאן חשוב לא להתבלבל ולחשוב שהרחבת גבולות המציאות בהכרח תלויה במספר העיסוקים שהאדם עושה במקביל. יישום מטרה אחת גדולה יכול להרחיב את עולמינו הרבה יותר מאינסוף הצלחות בעיסוקים קטנים בלתי תלויים זה בזה.

מושג החופש אצל סארטר וסיכום

לסיום אני רוצה להשוות את משמעות החופש כפי שהצגתי אותה כאן עם איך שמציגים אותה פילוסופים אקסיזצאנליסטים;  למרות שהגדרתם מגיעה ממקור שונה מאוד, יש בה דמיון רב למשמעות האקטיבית שמתוארת כאן. היידיגר וסארטר אומרים גם שחופש הוא “לפעול מתוך עצמך”, לעומת מצב של פעולה אוטומטית, של הרגלים ותלות בדפוסים חברתיים-תרבותיים. הקיום האותנטי של אדם חופשי הוא קיום אחראי שנאמן למה שטוב לו ולמה שהוא באמת רוצה. ההבדל הוא שסארטר לא מחשיב את ההצלחה כתנאי לחופש. לדידו כדי להיות חופשי מספיק פשוט לרצות את מה שאתה רוצה, להיות נאמן לעצמך בכוונותיך. ההצלחה היא כבר מעבר לחופש, היא תלויה בנסיבות שאין לנו אחריות עליהן.

אני חושב שחשוב להפריד כאן בין מקרה בו אני רוצה משהו, מנסה להשיג אותו אך מתברר לי שהדבר אינו אפשרי, לבין המצב שהדבר כן אפשרי אך אינני מצליח להשיגו. במקרה הראשון סארטר צודק – אני חופשי למרות הכשלון כיוון שכפי שכבר אמרתי, החופש נמדד ביחס לשדה המטרות האפשריות בלבד. אך במקרה השני, כאשר נכשלתי למרות שההצלחה היתה אפשרית או שאפילו לא ניסיתי בכלל, אני חושב שסארטר טועה. הרי אם אני באמת רוצה משהו וזה אפשרי אך אני עדיין נכשל, כנראה משהו בי מנע בעדי מלהצליח – לא הייתי חופשי לעשות את מה שאני רוצה. היה שם איזה אלמנט של אוטומטיות, של חוסר “פעולה מתוך עצמי”, של חוסר אותנטיות.

ההגדרה של סארטר מפספסת לפי דעתי את זה שלרצות בלי לפחות לנסות לפעול זה כנראה שקר עצמי. תחשבו על מי שאומר שהוא “רוצה להפסיק לעשן” אבל בפועל הוא לא מתאמץ כלל בשביל לעשות את זה, האם הוא באמת רוצה להפסיק? לא נראה כך.

הבדיקה האמיתית של אותנטיות היא בפעולה, וכאשר המטרה היא בת השגה אין שום סיבה שאדם חופשי לא יצליח להשיגה.

אז מדוע חשוב לנו להיות חופשיים? כי זוהי התכונה הבסיסית של כל יצור חי, ודרגת החופש שלנו ממקמת אותנו על ציר שמתחיל בחומר דומם, עובר דרך כל צורות החיים המוכרות לנו וממשיך אל מעבר לאופק ,שם הוא נסתר מעיננו וממשיך עד.. אינסוף?
אינני יודע אבל נראה לי שכדאי לנסות לגלות.

  • במאמר לא התייחסתי לחופש בהקשר המדיני\משפטי מן הסיבה הפשוטה שאם מודדים את החופש ביחס לגמישות והצלחה בהשגת תוצאות רצויות, כל מצב שבו אדם מאולץ לפעול על ידי כוח חיצוני סותר את ההגדרה (אין הוא פועל בשביל תוצאה שהוא עצמו רוצה) ולכן הקשרים אלו אינם רלוואנטיים להבנה של מושג ה”חופש” אלא לתנאים חברתיים בהם יש בכלל טעם לדבר על חופש.

2 thoughts on “מושג החופש

  1. ראובן

    בהתחלה אמרת
    ” אולי עשית את מה שרצית אבל מאיפה הגיע הרצון הזה? האם בחרת בו? ואם כן אז מאיפה באה הבחירה הזו של הרצון? תמיד נגיע בסוף לסיבה לא מודעת, לא ידועה שאין לנו שליטה על השפעתה.”
    אז אפשר להגיד שבעצם אין בכלל חופש רצוני מודע ?

    יחד עם זאת, ציינת נקודות שכן אפשר להגיע לחופש בעזרת בחירות אבל האם הבחירות האלה באות ממקום בלתי תלוי בסביבה או שהן בעצם עוד רצון שלא בחרתי בו מהתת מודע ?

  2. erik Post author

    מדובר בשתי הגדרות שונות של “חופש” בהתחלה ובסוף. ההגדרה הראשונה סותרת את עצמה לכן אין לה שימוש. אם נפריד בין “אני” שאמור להיות חופשי מכל השפעה לבין תהליכים לא מודעים אז נקבל שה”אני” הזה אינו חופשי, אבל אי אפשר לעשות הפרדה כזו בפועל – בלי כל התהליכים הלא מודעים לא יהיה שום “אני” ולא יהיו שום רצונות, לא יהיה למי להענק את החופש.

    בהגדרה השניה לא עושים הפרדה כזו- זו הגדרה הוליסטית – מי שחופשי הוא האדם כולו, לא איזה חלק ממנו. האדם הזה כולל בתוכו גם יצרים ומניעים לא מודעים והוא זה שיכול להיות חופשי בדרך שמתוארת במאמר.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>