תודעה חיה

על אלוהים

קורה מדי פעם שמישהו שואל אותי: “אתה מאמין באלוהים?”. במקרים אלה רצות בראש שלי מחשבות רבות בחלקיק השניה שלוקח לי להרים טיפה את הגבות, לחייך ולהוציא מהפה מין “מממ” קצר כזה שייתן לי עוד כמה רגעים להעריך את הסיטואציה. ההיסוס שלי נובע מריבוי הפשרים שהשאלה הזו יכולה לקבל – למה בדיוק הכוונה ב”אלוהים”, ב”להאמין”? איך תשובה חיובית תתפרש? איך שלילית? אינני יודע למה מתכוון בדיוק השואל (האמת  שלרוב גם הוא לא בדיוק יודע) ואין דרך פשוטה להעביר לו את כל המורכבות של התשובה, שמתייחסת למען האמת לשאלה טיפה שונה אך הרבה יותר נכונה:  “מה אתה חושב על אלוהים?”.
על זה בדיוק נדבר כאן.

אלוהים? למה את/ה מתכוון/ת?

אז נגיד אני אשאל את אותו האדם שהתעניין באמונותיי למה בדיוק הוא מתכוון על ידי “אלוהים”. התשובות יהיו שונות במקומות שונים בעולם, למרות שכיום כאשר רוב העולם הוא יהודי/נוצרי/מוסלמי כנראה שיהיה בסיס משותף די רחב (אך בכל זאת לא זהה כמובן). אנשים בארץ חושבים בעיקר על “אלוהים” כפי שהמושג הזה מוצג בתנ”ך. אם אמריקאי ישאל אותי הכוונה שלו תהיה טיפה שונה, כי במסורת הנוצרית הדימוי של אלוהים השתנה במידה מסויימת. אם נלך קצת מזרחה להודו, שם בכלל צריך יהיה לדייק באיזה אלוהים מהרבים אני אמור להאמין או לא להאמין. ויש עוד המון דתות שונות שהמושג “אלוהים” אומר משהו קצת שונה בהן.

לא רק זה. גם בתוך אותה דת יש זרמים שונים, חלקם פופולריים באותה מידה, חלקם יותר אזוטריים, מתוחכמים ומיסטיים. האלוהים של הסופים (זרם מיסטי באיסלם) שונה מהאלוהים של שאר המוסלמים. האלוהים של החרדים שונה מהאלוהים של המקובלים. האלוהים של הגנוסטים שונה מהאלוהים של הקתולים. ישנו טווח לא קטן של הגדרות דתיות.

חוץ מהדתות יש גם פילוסופיות – האלוהים של דיקרט הוא לא האלוהים של שפינוזה, האלוהים של הרציונליסטים הוא לא האלוהים של האמפיריציטים (מאלה שלא מסרבים לדבר בכלל על מושג לא אמפירציסטי שכזה). פילוסופים רבים ניסחו באופן שונה מה זה אומר “אלוהים”. מיסטיקנים שונים גם הם מדברים על משהו שונה במידה כזו או אחרת.

כמו כן, לא פחות חשוב, לאנשים רבים יש ראיה פרטית של מה זה אלוהים פחות או יותר גם אם הם משתייכים למסורת וזרם מסויים או מעדיפים פילוסופיה כלשהי. הרי כל הדתות והפילוספיות בסופו של דבר הן רק דעות של בני אדם, פרשנויות שמתבססות או על חוויה אישית או על הסתמכות על טקסטים כלשהם (שאותם כמובן ניתן לפרש בדרכים רבות).

אז מי ששואל אותי על “אלוהים” בלי שהוא מודע לטווח הענק של ההגדרות והיבטים השונים שהמילה הזו אומרת לא באמת מבין בכלל על מה הוא מדבר.

אבל עם כל השוני, מה משותף לכל ההגדרות? או לפחות מהן התכונות המהותיות שחוזרות על עצמן בחלק מההגדרות?

מה צריך בשביל להיות אלוהים ?

1)     בריאת העולם : רבים מקשרים את אלוהים לשאלה של “איך הכול התחיל?”. אנחנו מסתכלים מסביב ורואים שכל דבר נוצר איכשהו. גם חפצים שלא נעשו על ידי בני אדם נוצרו מתישהו. היער צמח, ההרים נוצרו בתהליכים גאולוגיים כלשהם, ואם צודקים הפיסיקאים, גם כדור הארץ נוצר מתישהו מתוך איזה אירוע קוסמי עוצמתי. הסכימה הזו של “התחלה-משך-סוף” מלווה את החיים של כולנו ולכן בני אדם ברחבי העולם מאמינים שגם היקום כולו אמור היה להווצר מתישהו. יש פיסיקאי שאומרים שזה קרה במפץ הגדול, ויש אנשים שמאמינים שהיה אקט כלשהו של בריאה רצונית על ידי אלוהים. זה היבט של מושג ה”אלוהים” שמתייחס למקור של הקיום כולו. קשה לבני אדם להבין שיכול להיות שהנושא של זמן בכלל לא רלוואנטי ליקום, כלומר הזמן הוא לא מה שנראה לנו והיקום במובן מסויים פשוט היה תמיד.

2)     שליטה בחיי אדם : אנשים רבים, לא משנה מה הם אומרים על אלוהים, מאמינים שהדברים לא “קורים סתם”. במיוחד זה נוגע במה שקורה בחייהם של בני האדם עצמם. מושגים כמו “חטא”, “קארמה”, “צדק אלוהי” אמורים להסביר למה לבני אדם קורים דברים שונים, טובים או רעים. הנחה משותפת לדתות שונות בעניין זה היא שהמעשים של בני אדם חשובים איכשהו מעבר להשלכות השקופות שיש להם על חייהם שלהם ושל בני אדם אחרים. כאילו יש איזה קשר בין החיים הפרטיים הנפשיים של האדם לבין איזה סדר מיסתורי שבעולם, והעולם מכוון את האנשים לחיות בצורה שתואמת את הסדר הזה.
הדרך הפשוטה לנסח את זה היא להגיד שיש מישהו שהוא הבוס והוא קובע את החוקים ויש לפעול לפיהם כדי לא לקבל עונש (או אפילו לקבל בונוס בסוף החודש). זהו הפן המוסרי של מושג ה”אלוהים”.

3)     תבוניות היקום: בנוסף לסדר שלפיו אמורים לחיות בני אדם, היקום כולו מתנהל על פי עקרונות תבוניים כלשהם. מדובר כאן על משהו מעבר לחוקי הפיסיקה (שהם סתם הכללות שעוזרות לחזות התנהגות של גופים), מדובר כאן על כך ששום דבר ביקום אינו מקרי. יש מטרה ומשמעות לכל אירוע הכי קטן בעולם, אין טעויות או צירופי מקרים, הכול בדיוק כפי שהוא אמור להיות. זהו ההיבט הטלאולוגי (מכוון מטרה) של מושג האלוהים.

אפשר לחשוב על עוד תכונות חשובות, אבל נראה לי שאם משהו עומד בשלושת התנאים שנתתי כמעט כל אדם שמאמין באלוהים יגיד שמה שתיארנו חייב להיות אלוהים. הרי זה ברא את העולם, מנהל באופן תבוני את כל האירועים בו לטובת מטרה מסתורית כלשהי וגם מכוון את בני אדם לחיות בהתאם לאיזה קוד מוסרי שמובנה בתוך הסדר של היקום.

עם זאת יש עוד תכונה אחת שאני רוצה לפרט עליה כי היא כנראה גורמת להכי הרבה בלבול וחשיבה אידיוטית, ואם נבין עד כמה היא אידיוטית אולי נוכל לשקול מחדש את התכונות האחרות ונראה שאין שום קשר בין אלוהים שמוגדר על ידיהן לבין הדתות השונות. התכונה הזו היא “אלוהים כיצור נפשי”.

אלוהים כיצור נפשי

נראה שאנשי העבר שניסו לבטא את הרעיונות שלהם על המוסר והמטאפיסיקה של העולם השתמשו בדרך שתהיה מובנת לאנשים אחרים, גם כאלה שלא מומחים למטאפיזיקה (נזכור שרוב בני אדם לא ידעו לקרוא עד לפני כמה מאות שנים וידעו רק כמה דברים שרלוואנטיים להשרדות שלהם בחברה). הדרך היחידה לתאר את העקרונות המטאפיזיים היתה לדבר במושגים שכל בני האדם מבינים מההתנהלות שלהם בחיים. בני אדם מדברים אחד עם השני, נותנים הוראות, קובעים חוקים, מענישים, כועסים, אוהבים, מעדיפים אנשים מסויימים על פני אחרים וכו’. כל הפעולות האלו שויכו על ידי אנשי הדת ל”אלוהים”. אם העולם תבוני אז אלוהים “שולט בו” ויש לו “רצון”, ו”מטרות”. אם משהו לא טוב קורה אז האלוהים “כועס”. אם יש סדר שרצוי לשמור עליו אז אלוהים “קבע חוק”. אלוהים “מעניש”, “אוהב” ,”בוחר עם מסויים”, “יוצר” ,”מדבר”. כל הפעולות האלה שרלוואנטיות אך ורק לבני אדם, שויכו על ידי היהדות (לא רק) לאלוהים.

אלוהים הפך להיות יצור נפשי כל יכול “בשמים” שרואה הכול וצריך לסגוד לו ולעשות כמבוקשו. אפשר להבין למה זאת היתה הדרך היחידה לנסח מטאפיסיקה לפני אלפי שנים, אבל לחשוב בצורה הזו היום זה כל כך טיפשי שבא לי לתפוס את הראש מהמחשבה שאנשים רבים לא מבינים כמה זה טיפשי. זה טיפשי לא מכיוון ש”אין אלוהים”, אלא מכיוון שזה סותר לגמרי את התכונות המהותיות של המושג הזה. לייחס לאלוהים תכונות אנושיות, רצונות, מילים, זה לפספס לגמרי את החידה הגדולה שעומדת מאחורי המושג הזה, זה פשוט זלזול.
לחשוב שהתבונה האינסופית המסתורית שמנהלת במובן כלשהו את העולם אשכרה מסתכלת אילו חומרים אנחנו מכניסים לתוך הכיבה על מנת שישרפו שם ויהפכו לאנרגיה ומינירלים שונים הנחוצים לחיינו, זה פשוט מפגר (הכוונה לאוכל), להאמין שהיקום המסתורי הזה יכול “להעלב” או “לכעוס” או אפילו “לאהוב” זה זלזול. לא רק שזה זלזול זו גם יהירות שאין כמוה. נו בטח אנחנו בני אדם, אנחנו כל כך מיוחדים, מה שאנחנו עושים באמת מזיז ליקום, שאותו אנחנו אפילו לא מסוגלים לתפוס ולהבין מעבר לכמה הכללות אמפיריות. תגידו לי אתם דפוקים לגמרי?

אם יש משמעות למושג ה”אלוהים”  היא בכלל לא קשורה לתפיסה עממית כזו של אלוהים בתור יצור נפשי.  אם יש באמת איזה סדר “נכון” ביקום והחיים שלנו מושפעים ממנו ומסתנכרנים איתו במובן כלשהו, אז הקשר בין בני אדם לבין הסדר הזה רגיש להיבטים מהותיים של נפשינו, לכוונות עמוקות שלנו, לכוח רצון, לחופש שלנו, לתבונה שלנו, לא לשום היבט חיצוני של מסורת דתית כזאת או אחרת.

אלוהים של שפינוזה

פילוסופים בניגוד לאנשי דת מן העבר לא טורחים להיות מובנים לעמחה. בנוסף יש להם אפשרות לבחון את ההגדרות של “אלוהים” ולנסות להבין על מה מדובר בלי להיות מחוייבים באופן מוחלט למסורת כלשהי. לכן לפעמים צריך להתאמץ יותר כדי להבין אותם, אבל לפחות חלקם בעלי יכולות שכליות גבוהות בהרבה מהממוצע, מה שמתבטא גם בחוויות הרגשיות שלהם ובאיך שהם תופסים את העולם. אני רוצה להתעכב על ההגדרה של שפינוזה, גם כי היא קרובה לשלי (אך לא זהה) וגם כי זו אחלה דוגמא להגדרה פילוסופית.

אמנם שפינוזה היה יהודי וגדל במסורת יהודית, אך הוא היה אינטלגנט מספיק כדי לראות את המגוחכות של הדת היהודית בהיבטיה השונים. שפינוזה לא מפריד בין היקום כולו לבין אלוהים. אלוהים הוא לא משהו או מישהו נוסף על העולם. הוא לא מחליט, לא יוצר, לא עושה כלום לעולם. הוא העולם עצמו. העולם יוצר, העולם מתנהל, העולם קיים. אלוהים הוא העולם. חוקי הטבע הם חוקי האל. זה לא אומר שאין חוקים שאנחנו לא מכירים. לפי שפינוזה יש לעולם/אלוהים אינסוף מהויות ואנחו מכירים רק שתיים (מרחב ונפש לפי שפינוזה).
היקום הוא חידה אינסופית ואין לנו דרך להכיר אותו לגמרי.

אבל מה עם מוסר? המוסר לפי שפינוזה הוא תוצר של תבונה. מי שנבון מתנהג בדרך מוסרית. אדם בעל תבונה השולטת ביצרים ורגשות הוא אדם חופשי יותר מאדם שהוא עבד ליצרים ורגשות. זה קונצפט שלא ייחודי לפילוסופיה של שפינוזה, גם דתות שונות מקבלות אותו בניסוחים שונים. אבל לפי שפינוזה אין צורך שמישהו ישגיח על בני האדם שיתנהגו באופן נבון. כל העולם אצלו הוא עולם נבון. היקום בנוי כך שהקשרים בו הם קשרים של הגיון. הכול קורה כמו שהוא אמור לקרות בהכרח. העולם הוא מכאניזם תבוני מושלם, מי שעושה שטויות נדפק בלי צורך בעונש מאף אחד. כמו שנדפק אדם שלא מבין שיש גרוויטאציה וקופץ מהגג.

מה הקשר בכלל בין דתות לאלוהים ?

בואו נראה מה זה דת. דת היא פעילות אנושית שכוללת נורמות התנהגותיות, טקסים וסיפורים בעלי ערך לאותה דת. יש אנשים שמתלבשים במדים של לוחמי ימי הביניים ומשחקים בקרבות, יש להם גם טקסים וסיפורים שהם מעריכים (כמו “שר הטבעות”), ויש אנשים שמתחפשים לנציגי זרם דתי כלשהו, עם הבגדים, הסיפורים והטקסים שלהם.

ההבדל הוא שדת אמורה לכוון בני אדם לחיות בהתאם לעקרונות מטאפיסיים כלשהם, בהתאם לחוכמה כלשהי שהיא מעבר לחוכמה אנושית. אבל כל הדתיים הם סתם אנשים, מאין להם להכיר חוכמה על-אנושית?
הם מסתמכים באופן מוחלט וללא כל ניצוץ של חשיבה ביקורתית על טקסטים עתיקים. (אני מתמקד ביהדות בעיקר). ההגיון הוא כזה – אם אני אדם פשוט ואין לי יכולת לדעת חוכמה על-אנושית, אז אני גם לא יכול לבקר חוכמה על-אנושית  (אי אפשר לבקר משהו שאתה לא מסוגל להבין במלואו). ככה שאם בטקסטים באמת כתובה חוכמה על-אנושית כלשהי, צריך פשוט לקבל אותה וזהו.

שאלה ראשונה שנשאלת היא – איך אתה יודע שבטקסט באמת כתובה חוכמה על-אנושית ? בשביל זה יש מסורת. אתה מאמין כי אבא שלך האמין, והוא האמין כי סבא האמין וכו…בסוף אמורים להגיע למישהו שלא סתם האמין אלא ממש היה נוכח באירועים והיה עד לחוכמה האלוהית הזו. בדרך כלל זה נביא כלשהו, שליח אלוהי או משהו בסגנון.

אבל אם רק האדם שכתב את הטקסט הבין אותו באמת למה לך להקשיב למסורת? אם שום אדם רגיל לא יכול להתעמק בתורה למשל אז מה התועלת בה? תזרוק אותה לפח. אם לעומת זאת אתה כן מסוגל אז תקרא ותנסה להבין, אל תאמין למה שמספרים לך.

התפקיד היחיד של המסורת אמור להיות לעזור למי שרוצה להבין טוב יותר את הטקסטים שאמורים לבטא תובנות עמוקות על היקום ועל האדם. אבל אלפי שנים של עיוותים דתיים, של תפיסה פרימיטיבית של אלוהים, התעסקות בתפל וסתם טיפשות של בני אדם, הביאו למצב של הדתות כיום. המצב כיום הוא שכל הדתות הן שטות גמורה וזלזול באותם העקרונות המהותיים הבסיסיים שהן אמורות לעזור להבין.

אז מה אני חושב על אלוהים ?

אני חושב שהעולם הוא מקום מסתורי עד אין קץ. כל ההגדרות והסכימות שיש לנו, כל המטפורות השונות, כל החוקים השונים, הם רק כלים פשוטים שמבוססים על היכולות של שכלנו שכל המטרה שלו היא לעזור לנו לשרוד. אין לנו ולא תהיה לנו אף פעם דרך להבין את העולם במלואו, זו סתם יומרנות אנושית לחשוב שזה אפשרי.

אני מסכים עם שפינוזה שזה מטומטם לחשוב שיש איזה יצור כל יכול שאכפת לו מה אתה אוכל ומה אתה לובש. אני מסכים איתו גם שהיקום הוא מסתורי ומתנהל בדרכים תבוניות כלשהן ושאדם בעל תבונה, לא אדם בעל אמונה, הוא המסוגל להתקרב להבנה של דרכים אלו, גם אם לעולם לא יתפוס אותן לגמרי.

אני חולק על שפינוזה שהתבוניות של העולם היא לוגית.זאת סתם השלכה של עקרונות החשיבה והשפה שלנו על היקום. התבוניות הזו היא חידה, היא לא לוגיקה. אני גם חולק על כך שהשכל הוא הכלי היחיד של התבונה. דווקא התחושות והרגשות הדקים האינטואיטיביים הרבה פעמים מכוונים את התבונה שלנו. דווקא היופי והחוויה הפנימית הבלתי מתוארת במילים היא הגורמת לנו לגעת במשהו עמוק בעולם הזה, משהו מדהים ומרגש עד דמעות. ההתבוננות השקטה והשלווה בקיום היא זאת שמקשרת אותנו לחוכמה על-אנושית, לטאו של הסינים, לסאטורי של ההודים, לזן, לטוב שבעולם, להרגשה של מה נכון, מה יפה ומה זה “אלוהים”.

4 thoughts on “על אלוהים

  1. yosi

    מי ששואל אותך את השאלה הזאת בעצם שואל, האם אתה מאמין בערכים והחוקים הנגזרים מהם שאני מאמין?

  2. erik Post author

    במקרה הטוב כן.
    לרוב אבל נדמה לי שמי ששואל בעצמו לא מבין במה בדיוק הוא מאמין ולמה. רוב המאמינים הם פשוט כבשים בעדר המסורת.

  3. yosi

    אני מסכים שרוב המאמינים הם עדר של כבשים בעדר המסורת ,אבל כך זה לא רק באמונות באלים כך זה גם באידיאולוגיות ,מה שאני טוען בנוסף זה שמי שמתעמת איתך על האמונה באלוהים בעצם מתעמת איתך על החלק הערכי ופחות על החלק האמפירי של האמונה, האדם הדתי פחות מעניין אותו האם אתה מקבל את העובדות לדעתו על מתי נברא העולם והאדם וכד’ כי אלו מבחינתו עובדות שלא ניתן לערער עליהן, יותר מעניין אותו זה האם אתה מקבל על עצמך את הערך של האמונה באלוהים שזה הדבר הנכון ביותר והדרך היחידה לחיות את החיים והאם אתה מקיים את הכללים שנגזרים מאותו ערך.

  4. erik Post author

    אתה אומר שמה שבעיקר מעניין את האנשים זה הפן המוסרי. יש בזה הגיון, הרי זה הפן שנוגע ישירות לחיי בני אדם.
    קשה לי אבל לקרוא בשם “מוסר” או “ערך” לדפוסי התנהגות מטומטמים כמו לא להדליק אש בשבת או לא לאכול חמץ בפסח. דפוסים כאלה זה וירוסים במחשבה של בני האדם. אין להם שום ערך, כלומר הם לא תורמים לשיפור החברה האנושית או צמיחה אישית כלשהי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>