תודעה חיה

מהו אושר ומה גורם לאנשים להיות מאושרים

אם תשאלו אנשים את השאלה הזו, תקבלו תשובות שונות, שלרוב גם לא ניתנות בביטחון שהיינו מצפים לגבי מושג כל כך טריוויאלי כביכול ויום-יומי כמו אושר. מצד אחד כולם משתמשים במושג הזה בלי לחשוב פעמיים, ומצד שני נשמע שאף אחד לא באמת יודע את משמעותו. חלק אומרים שאי אפשר לקנות אושר בכסף וחלק צוחקים עליהם ואומרים “אפשר, אפשר”. האם אושר תלוי בחשבון הבנק שלנו? או, כפי שטוענים אידיאליסטים למיניהם, בערכים נפשיים פרטיים, רוחניים אפילו? או שאולי זה משתנה מאדם לאדם ומה שעושה אותי מאושר לא יגרום אושר לאדם אחר?

בעיות עם הגדרת אושר יחסי

קודם כל חשוב לשים לב שהאפשרות האחרונה שציינתי בכלל לא רלוונטית. העובדה שתנאי האושר שלי שונים מתנאי האושר של אדם אחר, לא אומרת שום דבר על “מה הוא אושר”. זה ברור כאשר מדברים על דברים יותר פשוטים, למשל “עצב”-  מה שמעציב אותי שונה ממה שמעציב אנשים אחרים. עם זאת כולנו מבינים מהו עצב בלי קשר לסיבותיו.
הקשר בין תנאי האושר לאושר עצמו הוא קשר חשוב שנעמוד עליו יותר מאוחר. כרגע חשוב להבין שהתשובה הרלטויסטית היא לא תשובה כלל.

אם ננסה לזרום עם הרעיון של “אושר יחסי” עוד קצת ונטען שלכל אדם יש אושר שונה, כלומר לא רק התנאים שונים אלא התופעה עצמה משתנה מאדם לאדם, נראה שגם רעיון זה הוא חסר משמעות בניסוחו הפשוט.
אם לא הייתה משמעות אחידה למושג האושר לא היינו מבינים בכלל מה זה אומר ולא היינו יכולים להשתמש במושג זה בשפתינו. עם זאת נראה שאנשים מבינים טוב למה מתכוונים משפטים כמו “הם חיו באושר ועושר”, כלומר יש משמעות אחת של אושר ולא שבע מיליארד משמעויות ככמות המשתמשים בשפה. אם כך מה היא המשמעות הזו?

הגדרה בסיסית של אושר והמודל החד-ממדי

לא כל מושג ניתן להגדיר באופן מדויק. יותר מזה, הרבה מהמושגים הטבעיים הם חסרי הגדרה מדויקת. המילים שיש להן הגדרה מדויקת הן בעיקר אלה שהמצאנו בהתאם להגדרה מוכנה מראש. מושגים במדעים מדויקים הם כאלה. לעומת זאת אי אפשר להגדיר מה זה בדיוק “כיסא” כך שיהיה גבול ברור בינו לבין דברים אחרים שדומים לו (כורסא, שרפרף וכו’). בטח שהמצב עוד יותר קשה עם מילים מופשטות יותר שמבטאות את רגשותינו. אילוץ סמנטי זה לא ימנע מאתנו להגדיר את טבעו של האושר. אמנם הגדרתו לא תהיה הגדרה בעלת דיוק מתמטי אבל היא תהיה מספיק קונקרטית כדי שנפסיק להתייחס לאושר כמשהו יחסי ומעורפל. אז בואו נתחיל…

למען האמת לכולנו יש הבנה אינטויטיבית כללית של מה זה אושר. זה איזשהו מצב רגשי חיובי, מין תחושת סיפוק עוצמתית שבניגוד לרגשות רגעים מתמשכת לאורך זמן. נראה שלהיות מאושר לחמש דקות די מפספס את משמעות האושר. אם לעומת זאת נגיד ש”דוד הוא אדם באמת מאושר” כוונתנו תהיה שהוא מאושר באופן כללי, כל הזמן ולא חמש דקות ביום. לכן כאשר אני רוצה לחשוב מה זה אושר ואיך הוא אפשרי אני חייב להתייחס לתכונה זו של המשכיות, אחרת אושר לא יהיה שונה מ”שמחה” או “התרגשות” או כל רגש רגעי חיובי אחר שאנשים נוהגים לחבב.דבר נוסף שחשוב להבין הוא שזה שדוד הוא אדם מאושר לא סותר את זה שלפעמים קורים לו דברים לא נעימים, כאלה שהיה מעדיף שלא יקרו לו. אין דוד חי במציאות ורודה לחלוטין בה הוא זוכה כל יום בלוטו ואף פעם אין לו כאב ראש.

בנקודה זו אנו מתחילים לראות את הקשר שיש בין הגדרת האושר לבין התנאים שבהם אדם יכול להיות מאושר. על ידי ניתוח התנאים אנחנו מבינים יותר טוב מה הוא אושר ועל ידי ניתוח האושר עצמו אנחנו מבהירים את התנאים הרלוואנטיים.

אז אמרנו שבנוסף להמשכיות בזמן חשוב לזכור שתופעות לא נעימות הן לפחות באופן חלקי ובמידה כלשהי לא רלוואנטיות לאושר (למקרים קיצוניים של סבל נתייחס בהמשך). מה עם תופעות נעימות? האם הן רלוואנטיות   ?

כאן בדיוק מתחילות הדעות להתפצל. אם רוב הפסיכולוגים והפילוסופים מסכימים על מה זה בערך אושר, אין ביניהם הסכמה לגבי מה גורם לאושר, מה הם המרכיבים הדרושים. בזירה זו מתרחש למשל הוויכוח בין האם כסף מביא אושר או לא.
הטעות הגדולה שבכל הגישות לאושר, לפי דעתי, היא בכך שאושר מפורש בתור תופעה בעלת ממד אחד. מין ציר שעל קצו האחד יש “אומללות” ועל הקצה השני יש “אושר” וכל האנשים נעים בין הקצוות.
בגישה זו השאלה של התנאים לאושר משמעותה : “מהם הגורמים שמעבירים את בני האדם מקצה אחד לעבר הקצה השני?”. כלומר אפשר להיות יותר מאושר או פחות מאושר – ממש כלכלת האושר.

מודל חד מימדי של אושר

מודלים חד-ממדיים כאלה עובדים מצוין בשביל רגשות, זה די קל לראות שאפשר להיות יותר שמח או פחות שמח, יותר מתרגש ופחות מתרגש. לא כך הדבר עם אושר. לפי הבנה שלי אושר הוא לא תכונה או מצב של הנפש, אלא מתא-מצב (מצב על). מסקנה זו משתמעת משתי התכונות החשובות של אושר שכבר צוינו: זהו מצב מתמשך שאינו מושפע, או מושפע באופן מוגבל לפחות, מתופעות שליליות. לאחר שנגדיר את המודל שיותר מתאים לתאר את האושר נראה שלתופעות שליליות וחיוביות יש השפעה על אושר אבל זו לא השפעה ישרה, כמו במקרה של מודל חד ממדי, בו כל דבר מזיז אותנו ימינה או שמאלה בציר וקובע חד משמעית את הערך היחסי בו.

הרחבת ההגדרה של אושר והמודל הדו-ממדי

המודל שאני מציע הוא מודל דו-ממדי. הממד הראשון והחשוב בו הוא ממד הגישה לחיים. הממד השני הוא תכני החיים. כל ויכוח על האם צריך רק גישה מסויית לחיים כדי להיות מאושר או שצריך רק תכנים מסוימים הוא חסר משמעות (כאשר אני מחשיב בתור תכנים גם הישגים לא חומריים כמו מערכות יחסים והישגים רוחניים), כי מדובר על שני צירים כמעט בלתי תלויים, כאשר סוג ומידת האושר מתבטאים בזוג הקואורדינטות במערכת שציר הX  שלה הוא גישה וציר הY  הוא תכנים.

מודל דו מימדי של אושר

ועכשיו הסבר מפורט על הצירים :

ציר החוויות החיוביות

ציר התכנים הוא די פשוט להבנה – אלה כל אותם הדברים שכיף לנו לחוות בחיים. זאת קטגוריה כמעט לגמרי סובייקטיבית כי כל אחד נהנה לעשות דברים שונים מהאחר. אני אומר “כמעט” גם כי יש דברים שנעימים לרוב האנשים (עונג פיזי למשל) וגם כי יש דברים שהם מאוד לא נעימים לרוב האנשים (כמו כאב קיצוני).
הערך על ציר התכנים נקבע על ידי חיבור של הדברים הנעימים שיש לאדם בחיים מול הדברים הלא נעימים. חשוב להבין שמדובר כאן לא רק בדברים “חומריים” כמו כסף או מראה חיצוני, אלא גם כל הישגים אינטיליקטואלים, אתיים ו/או רוחניים למיניהם. זה מכיוון שכל החוויות הנעימות הן תוכן של חיים, והציר של תכנים אינו מבדיל בין סוגי התכנים, בדיוק מהסיבה שזאת היא קטגוריה סובייקטיבית.

אינני טוען שאדם שהסיפוק שלו מתבסס על חוויות עדינות ואינטלקטואליות מרגיש בדיוק את אותו הדבר שמרגיש אדם שהסיפוק שלו נובע מחוויות גסות יותר. אמרתי כבר שאושר זה לא רגש ולא חוויה. זאת מתא-חוויה ולכן אם נתחשב רק ברמת הסיפוק מתכני החיים ניתן להגיד ששני האנשים שתיארתי אכן מאושרים באותה מידה.
רוב הויכוחים בין הגישות הפסיכולוגיות השונות לגבי גורמי האושר מתייחסים לציר התכנים, אבל מכיוון שהוא כמעט לגמרי סובייקטיבי הויכוחים האלה הם חסרי משמעות.

ציר הגישה האובייקטיבית וקבלת המציאות

נעבור עתה לציר השני – ציר הגישה האובייקטיבית. כבר מהשם שלו ניתן להבין שהוא שונה מאוד מציר התכנים הסובייקטיבים. ציר הגישה הוא אותו הציר שעליו כתוב רבות בספרים הבודהיסטיים. העיקרון הוא פשוט מאוד – המציאות בכל רגע היא הדבר היחיד האפשרי שיכול לקרות, כל השאר זה פנטזיה.

אנחנו סובלים כשקורה משהו שהיינו רוצים שלא יקרה וכשלא קורה משהו שהיינו מאוד רוצים שיקרה. אבל את המציאות לא מעניין מה אנחנו רוצים, לפעמים יקרו דברים שאנחנו רוצים ולפעמים כאלו שלא בא לנו שיקרו. הסבל לפי המסורת הבודהיסטית נובע מכך שבנתח גדול מהזמן אנו נלחמים עם המציאות בנפשינו, לא מסכימים איתה, כועסים עליה ומאוכזבים ממנה. אבל כל ההתנגדות הנפשית הזאת היא חסרת כל תועלת – מציאות היא לא יצור חי שאפשר להגיד לו מה לא נראה לנו בהתנהגותו ואז אולי הוא יקשיב ויתחשב בחוסר הסיפוק שלנו .

המציאות היא מה שכבר קורה עכשיו, את זה אי אפשר לשנות ואי אפשר להשפיע על זה בשום אופן. מה שאפשרי הוא לנסות לשנות את מה שיקרה בעתיד. העתיד יהפוך למציאות רק כאשר הוא יתרחש וגם אז יהיה זה כבר מאוחר מדי להשפיע עליו, כלומר המציאות של הרגע תהיה אחת ויחידה ללא אפשרות לשנותה. חשוב להבין שאין שום סיבה לחשוב שאם לא נתעצבן על המציאות לא נרצה להשפיע על העתיד שלנו. כל מה שצריך בשביל זה הוא שנהיה מודעים שהמציאות אינה כמו שהיינו רוצים שתהיה ושיש הזדמנות לעשות משהו לגבי זה בעתיד.

הערך על ציר הגישה לחיים הוא בדיוק היכולת שלנו לקבל את המציאות כמו שהיא. מי שמיומן ביכולת זו פשוט מרוצה ממה שיש ולא מושפע יותר מדי לשלילה מתכני החיים הלא נעימים (הנושא של איך לפתח יכולת זו חורג ממטרות המאמר הנוכחי).

הציר הזה חשוב מאוד כי כדי שיתקיימו שני המאפיינים החשובים של אושר (המשכיות ואי תלות יחסית בתכנים לא נעימים) צריך שיהיה משהו יציב בנו שאינו מתנענע מצד לצד כל פעם שמשהו במציאות שלנו אינו כרצוננו. מה שמאפשר את היציבות הזו על ציר התכנים הוא כמות התכנים החיוביים בחיים. מי שיש לו הרבה מאוד דברים טובים בחיים לא יתרגש יותר מדי כשאיזה דבר לא נעים קורה פה ושם. ציר הגישה לעומת זו הוא עצמו משקף את רמת היציבות האובייקטיבית שלא תלויה בתכני החיים. שילוב של שני סוגי היציבות ביחד הוא סוג האושר הרצוי ביותר כנראה (זה מה שציינתי על הסכימה בתור “עושר ואושר”). עם זאת שילובים שונים של שני הצירים מייצרים סוגי אושר שונים.

סוגי אושר השונים

דוגמאות שציינתי על הסכימה הן כמובן כלליות וגסות מאוד. הן כוללות את המקרה בו האדם מסוגל לקבל לחלוטין את המציאות בלי להתנגד לה בנפשו אך החיים שלו הם דלי תוכן (גבוה בציר הגישה, נמוך בציר התכנים) – זהו אושר של נזיר מתבודד למשל. מקרה אחר הוא חיים מלאים בתכנים נעימים (ריגושים, חוויות מרגשות, אהבה ומה שלא תרצו) אבל היכולת לראות ולקבל את המציאות לא מפותחת כלל. זה מקרה של מה שקראתי לו אושר רדוד. אושר זה הוא כמו שיט במים רדודים – אם תתקל פתאום בסלע מספיק גדול הסירה שלך תשקע.
אומללות אם כך היא  שילוב של חיים חסרי תכנים נעימים וחוסר יכולת לקבל את המציאות (נמוך בשני הצירים). כל שילוב אחר של שני הצירים הוא סוג מסויים של אושר, כל עוד הנקודה על הצירים מספיק רחוקה ממצב האומללות. סוגי אושר אלה הם שונים ואי אפשר להשוות ביניהם באופן כמותי פשוט- יותר מאושר או פחות מאושר (יוצא דופן הוא אולי המקרה בו שני אנשים זהים באחת הקוארדינטות ושונים בשניה, אז זה לגטימי להגיד שאחד יותר מאושר מהשני אך מצב זה אינו ריאלי. למשל בין שני אנשים היפותטיים, שיש להם בדיוק את אותם החיים מבחינת התכנים, זה שיותר מיומן בלקבל את המציאות יהיה המאושר ביניהם. אבל כמובן שאף פעם לא נפגוש אנשים שחווים את אותן החוויות בדיוק).

כאן אפשר לסכם :
לפי המודל הדו ממדי הזה יש סוגים שונים של אושר , כל סוג בנוי משני מרכיבים בלתי תלויים – אחד סובייקטיבי (ציר התכנים) ואחד אובייקטיבי (קבלת מציאות). יתרונו החשוב לפי דעתי על פני מודלים חד ממדיים למניהם הוא שהמודל הזה מתחשב גם בסובייקטיבי וגם באובייקטיבי. כל מי שאומר שאושר בנוי מחוויות שונות מדבר רק על הצד הסובייקטיבי התלוי בנסיבות. גישות אלו נראות ילדותיות ופשטניות לאנשים שמצליחים לראות את המציאות באופן יותר ניטרלי ונבון. הם מסרבים להסכים שאנשים שמכורים לחוויות הם אנשים מאושרים. אבל גם החכמים האלה טועים כאשר הם מבטלים את המשמעות של המגוון האינסופי של חוויות אנושיות ומתרכזים רק באספקט האובייקטיבי של חיים. לפי דעתי, וכמובן אני לא הראשון שאומר את זה, השילוב של תבונה וחוויה (שבעצם מסכמים את משמעות צירי המודל) הוא השילוב שמאפשר לנו לחיות את החיים בצורה כל כך קסומה שלעומתה אפילו מושג כמו “אושר” נראה לי משעמם וטריוויאלי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>